ויקסן ג'ון / אירוניה |
לבד בחדר
ולחייך לעצמי
ככה זה
בעצם
לאהוב.
לרגע
הזיתי אותך
ולרגע
כמעט והיית פה
מנשק את ידי
למרות
שמעולם
לא ניסית.
לו הייתי יכולה
לומר לך עד כמה
אתה נוטע בי תקווה
הייתי כותבת לך
שיר.
כמה קל להתאהב
בך--
כמו
שקל להתאהב
במישהו
שהוא כמעט כמוך
אבל לא בדיוק אתה.
כל הפחדים האלה
נערמים
כמו כביסה מלוכלכת
בתחתיות מחשבתי
מתפוגגים
אט אט
כמו כתמי יין
אל אדי אלכוהול
ועכשיו
אתה יכול לומר
שאתה אוהב.
תודה
על שהראית לי
שלפעמים אהבה
כן מגיעה
בקופסאות קטנות
מעוטרות בסרט
תודה
על שהוכחת לי
שלפעמים
החיים
כל כך פשוטים
שלקום בבוקר
זו לא חובה.
כמו שילד
צריך ללמוד
לפעמים
שגם לו יש גבולות
והם עוברים בדיוק כאן
גם אני צריכה ללמוד
שאל קאפונה
לא היה הגדול מכולם.
אירוניה
זה לחשוב שהגעת לקצה
בגיל שבו אתה אמור
רק להתחיל לחלום
ושהיחידי
שחשבת
שלעולם לא יגיע
מושך אותך החוצה
ומנער אותך חזק
ומזכיר לך
שגם לך
מותר
להיות ילד
והוא כל כך רוצה
לצאת
ולשחק איתך בחול.
אלוהים מרחם על ילדי הגן
ועליי
גם
ואני
כבר מזמן לא בגן
אבל בכל זאת
גם לי
כנראה
הגיע.
איך שאתה גורם לי
להרגיש חיה
כמו אפרוח
שניזון מרסק
של משהו
שהיה יכול
להזין
את אימו.
אני יודעת שאתה מנסה
להשמע אדיש
אבל בקצה כל מילה
מנמנמת מרירות
מלבלבת נקמה
בסוף כל משפט
עומד צל של אבל
בחיבוק ידיים
ומחכה לליטוף.
מנסה
נואשות
להיאחז בשוליים
של משהו שכמעט ונדם
מנסה שלא לתת לך
להצליח במזימתך
להרוג
כל שמץ של עבר
אם תהיה העתיד שלי
לא יישארו לי חלומות לחלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|