הדיו לא נשפך.
המילים לא יוצאות.
והכל מהסיבה שאין לי בעצם בעייות
או דמעות.
לרוב, אני כותבת מעצב, מדיכאון,
והפעם זה שונה.
אני ההפך הגמור מגמורה.
מצאתי אהבה חדשה,
טרייה,
מפנקת
ומדהימה.
ובכל זאת?
הרי ידוע לי ולכולם,
שהעט עובדת כתגובה לאכזבה.

הדלקתי סיגרייה
ולגמתי מהקפה
ומצאתי תשובה,
געגוע לאהבה יישנה.
אני נמצאת בהווה, עם התחלה חדשה
מאושרת ושמחה
אך כשהיא ממני רחוקה,
אני מרגישה קטנה ופגיעה.
הגעגועים לעבר עוד חזקים
הם סודיים
ואסור שייתגלו!

אז אם למישהו יש תרופה למכה
או עצה נכונה מלבד לחכות,
לקוות ולהאמין,
שייצעק זאת חזק
וייעזור לנערה
נחשקת ובודדה.
שמחה ועצובה
ויותר מהכל,
מבולבלת נורא.