בלית ברירה אני מתיר לעצמי לשאוף את הלילה
לתוך הכלובים האפלים של עוצמת החלומות.
מתחת לזרמי הלבה, בשטף הכבד,
אפלולית הרשתית מתייגת לאיטה,
את היום המצטלצל ברקות.
בתחתית משתררת מהומה של
בליל משאלות לב,
הדהודי פסיעות בעזובת אדם.
רק צרור נגיעות מוטל בפינה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.