אם היית כותבת
הייתי קורא,
הייתי מכיל
את כל המילים,
שהתכוונת להגיד לי.

הן היו תלויות
שם
על הנייר,
הן היו מרצדות
שם
על המסך.

רק הסתלקותן לתוכי
הייתה יכולה לרגש אותי עוד יותר.

הייתי יודע שלכל מילה
התכוונת.
הייתי חוזר ומאמין,
עד שתחלחלי אלי וממני.
הייתי יודע שכל מילה תמתין.
לא תתפרץ בדחק מתוך הגרון
רוצה לצאת לאוויר ולהימוג.
אלא רק תמתין,
כדי להישאר
שם.

הייתי יודע שכל כך רצית,
שעשית,
את שלא יכולת מלפני.
הייתי יודע שניסית...

אבל את,
רק אמרת,
שאולי אין בזה טעם
ואצלי דווקא
היה לזה טעם -

טעם מר.