אני קצת שיכורה... טוב, על מי אני עובדת, אני שיכורה לאללה.
דפקתי כמה כוסות יין אדום בחתונה של נטלי. העניין הוא שאני
שונאת יין אדום. יש לו עפיצות. אני לא ממש יודעת, מה זה עפיצות
,אבל תמיד טוענים שיש את זה ליין, אז זה בטח נכון. בקיצור, אני
מרגישה עכשיו כאילו שהכל עובר (כמעט כתבתי עובר בא') במעין
הילוך איטי. אין, היין תמיד גורם לי להרגיש הרבה יותר חופשיה
ומשוחררת. אפילו קמתי לרקוד על הרחבה. אני בחיים לא רוקדת, כי
תמיד נדמה לי שאני מזכירה פינגווין נואש, אבל הפעם רקדתי. זה
הישג אדיר, בהתחשב בעובדה ששתי האחיות הכי כוסיות בעולם רקדו
לידי. מענטזות ככה, שולחות מבטים מפתים, יודעות את כל הצעדים
של "לטינוס". ואני? אני עמדתי מולן בגאון, מזיזה את הרגליים,
עושה תנועות עם הידיים, מנענעת בראשי בחוסר אכפתיות. אני
קולית. כן, מגניבה אנוכי. מגניבה אחושילינג.

בקיצור, יותר מדי יין אדום. אני חושבת, שהגישו שלושה בקבוקים
לשולחן. נדמה לי שאני שתיתי את רובם. בדרך שטפתי את העפיצות עם
קצת קולה. חוץ מזה היה שישליק. היה לו טעם של שווארמה. אני
אוהבת לאכול בחתונות, אני תמיד מרגישה שיש תמורה בעד האגרה.
זאת בניגוד לאנשים מסויימים שתמיד לא טוב להם. אנשים שדורשים
כתף טלה. היום הייתי עדה לברטנדר שהסביר לאורח מאוכזב, שאין
רום אחר. "זה מה שהם הזמינו", טען. אידיוט, אתה אמור להיות בצד
של החתן והכלה ולא להוציא אותם קמצנים! ממילא רוב האנשים לא
יבדילו בין "באקארדי" ל"כרמל מזרחי" גם אם ימזגו להם אותו לתוך
הגרון...

היה גם קטע מרגש בחופה, ואני יודעת שאם הייתי במצב מפוכח
עכשיו, הייתי יכולה לקשור אותו במיליון חוטים למקרה הפרטי שלי,
אבל, פאק, אני כבר לא זוכרת מה המקרה הפרטי שלי. אני גם לא כל
כך יודעת, מה הבעיה שלי, ומדוע אני מתעקשת כל כך לאחוז בזכרון
המתעתע המטופש הזה. הרי, אוף, זה כל כך משעמם. יעני, בורינג.
זה בלעז. ההשפעה של שמונה כוסות יין עושה את שלה.

נהייתי דברנית פתאום, והתחלתי לשכנע אנשים לשנות את חייהם מקצה
אל הקצה. ממש כמו בשיר. לא יודעת איזה שיר, סתם שיר. כמעט
שכנעתי מישהי לעשות עלייה. או אולי לרדת מהארץ?

אני שיכורה, תעזבו אותי כבר.