כולם בכיתה חשבו שאלעד היה בחור מאוד מוזר. הוא בקושי דיבר,
הסתכל על כולם בעיני דג משונות, וכשכבר פצה את פיו דיבר לרוב
על משחקי מחשב שאף אחד לא שמע עליהם וסרטי מדע בדיוני שכוחי-אל
משנות השמונים.  למסיבות יום שישי היה מגיע לעתים רחוקות מאוד,
ובאותן הזדמנויות מעטות שבהן כן הראה את פניו היה תמיד יושב
בפינה ואוכל ממתקים או עומד באחת מפינות החדר ופשוט בוהה
בכולם.

למסיבת יום הולדת חמש עשרה של מאיה אלבז אלעד הגיע. הוא התקלח
לפני, שפך על עצמו קצת מי קולון, מרח ג'ל על השיער ולבש ג'ינס
וחולצת טי שחורה.  זה היה בחודש מאי, וכולם כבר דיברו על מסיבת
סוף השנה המתקרבת ועל המעבר הקרב ובא לתיכון. יוני מור, שהיה
הדבר הכי קרוב לחבר שהיה לאלעד, אמר לו שלום וסיפר לו שקיבל
תפקיד מרכזי בהצגת הסיום. אלעד בתגובה סיפר לו שבדיוק סיים
לשחק ב'רביצה קטלנית 17' ושניצח שם את הבוס הרביעי במכת כתף
משולשת כנגד כל הסיכויים. יוני משך בכתפיו.

היחסים בין אלעד ליוני תמיד היו משונים. יוני לא ממש התעניין
במשחקים של אלעד, אבל כשהיה מגיע אליו הביתה פעם בכמה שבועות
תמיד קיבלו אותו שם מאוד יפה, ותרצה, אמא של אלעד, הייתה מכינה
לו שוקו חם ומכבדת אותו בקרואסון שוקולד טרי. גם אחיעד, אחיו
הגדול של אלעד, תמיד דרש בשלומו של יוני, ואחר כך היה מפליג
בתיאורים על חייו כקצין חי"ר קרבי ביחידה שאסור היה לספר על
קיומה לאף אחד. נראה אבל שגורם המשיכה העיקרי של יוני למשפחה
של אלעד הייתה דווקא ליעד, אחותו בת השמונה עשרה של אלעד, שבזה
לאחיה הקטן, לא דיברה איתו יותר מדי, אבל היה לה מין חיוך נצחי
על הפנים שתמיד המיס אותו, ובשביל יוני זה היה שווה את הכול.

החלק של אלעד ביחסים עם יוני גם לא היה חסר אינטרסים לחלוטין.
יוני היה היחיד שהסכים להקשיב להגיגיו על מהפכת משחקי המחשב
האינטרקטיביים בשנות האלפיים, ולפעמים אפילו הסכים לשחק איתו
בסלון ב'בלאיסטיישן 2.5'. כל זה אמנם התרחש בחלק מאוד קטן של
זמנם המשותף של השניים, אבל לצורך סיפוק צרכיו המיידיים של
אלעד לשתף יצור אנושי בחוויותיו האינטימיות ביותר זה בהחלט היה
יותר ממספיק.

בלילה של המסיבה של מאיה אלעד ישב ועמד במרחק בטוח מהקהל,
ויוני מצידו קיפץ והשתולל מעל רחבת הריקודים, כאשר מפעם לפעם
הגיח לעבר חברו ועדכן אותו בפיסות מידע אינפורמטיביות לגבי
חייו בכלל והאירוע בפרט. פה הוא סיפר על כך שהצליח לעבור בעור
שיניו את המבחן המסכם במתמטיקה וכנראה יתקבל למגמת מחשבים, שם
יידע לגבי חברויות שנרקמו בין חלק מהבנים לבין חלק מהבנות, ועל
המיני הקצרצר של מאיה אלבז, שהייתה אחת הבחורות הכי יפות
בשכבה, ותמיד הסתובבה עם כל המקובלים.

כיאה למארחת החיננית שהיתה, הקפידה מאיה להקדיש יחס אישי לכל
מי שהגיע לחגוג את שמחתה בביתה, מלווה בחברותיה הילה ומורן,
שהיו גבוהות בראש לפחות מתשעים אחוזים מהבנים במסיבה.  הילה
פיזרה חיוכים מזויפים לכל הנוכחים, חושפת פה מלא ברזלים
נוצצים. מורן דיברה רוב הזמן בפלאפון שלה עם טלי (שישבה בצד
השני של החדר ודיברה בנייד שלה עם מורן), וחיבקה ברפיון את
הבנים והבנות בהם נתקלה תוך כדי ההסתובבות שלה עם מאיה והילה.
מאיה התהלכה במהירות בין המוזמנים השונים מאחר וקיוותה להספיק
להגיד שלום לכמה שיותר אנשים, ומדי פעם עשתה פרצופים למורן
שהתעכבה עם הפלאפון ואיחרה להזדנב בעקבותיה. באיזשהו שלב כבר
נמאס למאיה להמתין לחברתה והשאירה אותה מאחור, תוך שהיא מדלגת
עם הילה במהירות בין החצר לסלון הבית, שם התרכזו רוב ילדי
המסיבה.

יוני כבר היה שיכור מרוב קולה ובמבה כשהסתיימו רוב להיטי הדאנס
ומוזיקה שחורה השתלטה על רחבת הריקודים. הוא התכונן למנוחה
קצרה מלווה בפיתה עם מלפפון חמוץ וחומוס, אבל מורן עמדה בדרכו
לכיסאות. מנומך קומתו, הוא הרים יד וטפח בעדינות על כתפה, אבל
זו הוסיפה להתעלם מהמטרידן המנדנד שהפריע לה לרכל עם טלי על
אלעד המוזר שעמד בקצה החדר ובהה באוויר.  
"אה...  מורן", ניסה יוני את מזלו שוב.
מורן הורידה את הנייד, מבט מזלזל של מיאוס על פניה.
"אוף, אתה מוכן כבר להפסיק להפריע לי?  אתה לא רואה שאני בשיחה
חשובה עם טלי?!" (מורן הצביעה על טלי הבלונדינית שישבה על
המעבר בין הסלון למרפסת, שחייכה אליה חזרה ונופפה בידה
לעברם).
"כן, אבל אני רוצה לשבת על הכיסאות שם מאחורייך, וזה קצת יותר
חשוב."
מורן הייתה המומה. זו הייתה פעם ראשונה שבן מסרב למשהו שאמרה,
ומרוב שהייתה בשוק הפילה את המכשיר הסלולארי שלה על הרצפה. בלי
לחשוב פעמיים, התכופף יוני להרימו בדיוק כשמורן התכוננה
להתכופף גם כן, ומבטיהם נפגשו כששניהם כפופים ושעונים על
רגליהם האחוריות.  
"הפלאפון שלך...", אמר לה יוני בחיוך קצת נבוך, כשהושיט לה את
המכשיר.
לראשונה מזה שנים שלמדו ביחד הצליח לראות את פניה ניצבות בגובה
העיניים שלו, ולמרבה הפלא היא דווקא הייתה הרבה יותר חמודה
מכפי שזכר. מורן, שקלטה שמשהו שונה מהרגיל במבטו של יוני
החוותה לעברו מבט נבוך בחזרה, ולרגע אפילו שכחה שהתעצבנה עליו
בגלל שהפריע לה כשקטע את רצף השיחה שלה עם טלי. היא התחילה
לחשוב איך תגיב אם יזמין אותה, למשל, פתאום לרקוד, ואיך זה
ייראה מצחיק שהיא כזו גבוהה והוא כזה נמוך לעומתה.

בצד אחר של החדר עמד אלעד והביט בטלי, שהזכירה לו את הבוסית
הצהובה גוגולה מהמשחק 'הבוסית הצהובה גוגולה מהחלל החיצון'.
השיער שלה הזכיר לו את חיישניה הארוכים שהיכו בטובים, והפלאפון
שלה היה אקדח הלייזר שבאמצעותו טבחה בתושבי הכוכב הנטוש
זומביבווה בעלילה שקדמה למשחק. לאחר שעיניו הוסיפו לשוטט בחדר
ונתקלו במורן ויוני הכפופים על הרצפה, הם הזכירו לו את תושבי
זומביבווה שנכפתו בידיהם וברגליהם והוחזקו בשבי של גוגולה
בניגוד לרצונם. טפיחה על שכמו מאחור קטעה את הזיותיו והחזירה
אותו לסלון הרועש וגדוש ההורמונים המתפרצים.  זו הייתה מאיה,
מלווה בהילה וחיוכה המסנוור.
"מה נשמע, אלעד?  אני מאוד שמחה שבאת למסיבה שלי".
אלעד גלגל את עיניו, לא יודע בדיוק מה לומר. מחשבותיו היו
ממוקמות מאות אלפי קילומטרים מהמסיבה, והוא לא ממש תכנן שמישהו
יבוא ויפתח איתו בשיחה.

למעשה אלעד הגיע לאירוע של מאיה רק בגלל שאמא שלו ואחותו
הכריחו אותו. מאיה הכינה הזמנות אישיות לכל תלמידי הכיתה ולחלק
גדול מהילדים בשכבה, וקישטה אותן בצלופן אדום ונצנצים קטנטנים.
אלעד למד בכיתה של מאיה ולכן היה חלק מרשימת
המוזמנים-בעל-כורחם, ותכף אחרי שקיבל את ההזמנה הכניס אותה
עמוק לתוך התיק, רק בשביל לצרף אותה לערמת הניירת והבלגן
המתמיד ששרר בחדרו מאוחר יותר. כשאמא שלו נכנסה לסדר לו את
הכביסה בחדר יום אחרי היא גילתה את ההזמנה, ומשם ואילך החל מסע
שכנועים מפרך בסיועה של ליעד, שטענה שהוא בקושי יוצא מהבית
ושאיך ייתכן שילד בן חמש עשרה לא מתעניין בכלל במסיבות
ובבחורות. אחרי קנטורים פולניים אינסופיים מצדה של אמא תרצה
הוא החליט לעשות את המאמץ וללכת, מה גם שידע שגם יוני יהיה שם,
כך שלפחות פרצוף חברותי אחד יעזור לו להפוך את הערב ממעיק
לנסבל.

כעת, כשהוא עמד מול מאיה, הראש שלו היה מרוכז בכל כך הרבה
משחקי מחשב שלא סיים לשחק, אתרי אינטרנט שתכנן לקרוא לאורך
ולרוחב (כולם על משחקים שעתידים היו לצאת לשווקים בשנה-שנתיים
הקרובות), עד שלא מצא ממש את המילים לומר לניצולת זומביבווה
האחרונה שביקשה את עזרתו.
"אה...  אני...  גם...  שמח שבאתי, נראה לי", מלמל מבעד לשפם
הבר-מצווה שלו.
הילה הושיטה לו יד לשלום, והמשיכה לעוור עם ברזלי השיניים
הבלתי-אפשריים שלה.  מאיה מצדה תקעה באלעד מבט מסוקרן למדי,
מאחר ומשהו בתגובה האדישה שלו לנוכחותה הדליק אצלה ריגוש חבוי
שלא ידעה בכלל על קיומו.
"תגיד", שאלה ,"אתה תרצה אולי לבוא ולרקוד איתי?  אתה אף פעם
לא רוקד במפגשים, ודווקא חשבתי שיהיה נחמד אם נלמד אותך קצת."
"לא, לא...  אני... אני לא רוקד...  את יודעת", הוא השפיל מבט
ולא ממש ידע מה נחת עליו פתאום.

יוני התרומם באיטיות, והושיט יד למורן כדי לעזור לה לקום. היא
התיישבה לידו על כיסא הפלסטיק, והוא כיבד אותה בפיתה עם חומוס
ומלפפון חמוץ מהשולחן הסמוך.  
"את יודעת שקיבלתי תפקיד מרכזי בהצגת סוף השנה?", שאל בפה
מלא.
"אז מה", מורן מיהרה להתריס כנגדו ,"אני משחקת את התפקיד
הראשי."
"מה את אומרת?", עיניו של יוני נצצו ,"אז יש כמה סצנות שנופיע
ביחד!"
"טוב", מורן הגיבה בקצרה.
תמיד כשהייתה יוצאת עם כל מיני בנים מי"א וי"ב שפגשה מהתיכון
המקיף בעיר, הם היו מדברים בעיקר על עצמם, ומהר מאוד מתקדמים
למזמוזים, שזה היה החלק שהיא פחות אהבה. יוני, שלא נראה כבעל
נסיון כלשהו בתחום, ניסה ככל הנראה לדובב אותה לשיחה, והיא לא
ידעה איך לקבל את זה.  מצד אחד היה לה מוזר לדבר איתו, כי הוא
אף פעם לא היה ממש מקובל, והוא גם הסתובב פה ושם עם האלעד הזה,
שטלי תמיד צחקה עליו בכל הזדמנות. מעבר לזה הוא גם היה בגילה
ואפילו יותר נמוך ממנה, מה שבכלל הפריע לה.  מצד שני היא דווקא
נהנתה לשבת שם איתו, והיה משהו חמוד בהתלהבות הזו שלו.  
"את רוצה לרקוד?", שאל כשסיים את הפיתה, אחרי כמה דקות של
שתיקה.
מורן הנהנה והם התקדמו ביחד לעבר מרכז הסלון, שם ניצבה בגאון
רחבת הריקודים המאולתרת, שבדיוק התחילה להשמיע שירים שקטים.

יוני עטף את ידיו בהיסוס סביב מותניה של מורן, והיא בתגובה
הניחה בעדינות את ידיה הארוכות על צווארו. היה לה דווקא נעים
לרקוד איתו, והחמיאה לה העובדה שהוא לא בוהה בחזה המפותח שלה,
אפילו שהיה תקוע ממש מול עיניו. אחרי השיר הראשון העניין של
הגובה כבר לא הפריע לה בכלל, וטלי אפילו הצטרפה לריקוד לידה,
כשהתחבקה על הרחבה עם דורון החתיך, שהיה אחד הילדים הכי
מקובלים בשכבה.

מאיה ואלעד בחרו לעלות לחדרה במקום לרקוד, והילה נשארה לבדה
במסיבה. אלעד סיפר למאיה על כל משחקי ה'בלאיסטיישן' שלו, ומאיה
הקשיבה בשקיקה ולמרבה הפתעתה והפתעתו דווקא גילתה עניין במה
שסיפר. במקום לקשקש על כדורגל ולרכל על מקובלים ומקובלות כמו
שאר הבנים, היו לו תחומי עניין טיפה יותר מיוחדים, והיא אהבה
את זה. הוא שיתף אותה בתיאוריה שלו על כך שהמסיבה דומה
לזומביבווה ושכל אלו שרוקדים בעצם לכודים ברשת הקטלנית של
גוגולה הצהובה, שמהפנטת אותם עם תחושות טובות, אבל בעצם מנצלת
את הרדידות שלהם כדי להסיח את דעתם מתכניות ההשתלטות שלה על
הכוכב.
"אין לך מה לדאוג, נראה לי שטלי לא בדיוק כזו", אמרה מאיה
וצחקה.
אלעד צחקק גם.
"אני יודע...", אמר ,"זה כאילו שאני יודע שכל הדברים האלו שאני
חושב הם לא אמיתיים... אבל אני לא יודע... עוזר לי לחשוב על זה
ככה, את מבינה?"
"בערך", השיבה ,"גם אני לפעמים מתעסקת בכל מיני דברים קטנים
שעוזרים לי להסתכל על החיים בצורה יותר קלה, אני חושבת.
כאילו, עם כל הלחץ הזה של להתקבל למגמה שאני רוצה במקיף, וכל
התחרות הזו עם שאר הבנות המקובלות שאני תמיד צריכה להיות יותר
יפה מהם ויותר חכמה מהם..."
אלעד הקשיב וניסה לרדת לעומק דעתה.
"אבל את לא נהנית מזה?  זה...  לא מה שאת רוצה שיהיה?"
מאיה חפרה את ראשה בין ידיה.
"אני לא יודעת מה אני רוצה...  אני רק רוצה שכל הבלבול הזה
ייגמר."
מבטיהם של השניים הצטלבו, ופתאום נראה היה שהשתררה ביניהם
איזושהי הבנה שבשתיקה.  הדברים שהיא אמרה הדהדו בראשו כמו
אסימון נופל, והרגשה מאוד גדולה של הזדהות מילאה את גופו.
ביד נרעדת הוא ליטף את פניה שנראו לו לפתע מאוד עצובות. מאיה
קמה ממקומה והכניסה למערכת דיסק שאהבה לשמוע. אחר כך התיישבה
על מיטתה ועשתה לאלעד סימן שיצטרף אליה. כשעשה זאת, השעינה את
ראשה על כתפו בטבעיות.

בסוף הריקוד המשיכו יוני ומורן לדבר ביניהם. הם אפילו ישבו קצת
עם טלי ודורון והילה גם. יוני הרגיש לראשונה בחייו ממש מקובל,
והחבורה דיברה בלהט על המגמה שאליה נרשם כל אחד בתיכון ועל
התפקידים שקיבלו במסיבת סוף השנה. יוני ומורן קבעו להיפגש ביחד
אחר צהריים אחד ולעשות חזרות לסצנות המשותפות שלהם. היא אפילו
נתנה לו את מספר הפלאפון שלה, והוא מיהר לרשום אותו בטלפון
הנייד החדש שלו. אחר כך כבר הייתה צריכה מורן ללכת הבייתה,
ויוני ליווה אותה עד לקצה הרחוב. כשעמדו מתחת לאחד הפנסים היא
עשתה תנועה כזו עם הראש שמכאן והלאה היא תסתדר לבד. יוני בלע
הרבה מאוד רוק והרגיש איך לבו פועם בקצב שלא היה מורגל אליו
מעודו, כשהיא התכופפה לחבק אותו חזק. כשהיא נעצרה להסתכל עליו
אחרי, הוא התקרב אליה כדי לנשק אותה, אבל היא עצרה אותו בידה.
היא הרגישה שזה כבר נעשה לה מוזר מדי, וחשבה מה יגידו כל
הילדים בכיתה. למעשה המחשבות האלו התנדפו מראשה כמעט באותה
מהירות שהגיעו לשם, והתחלפו ברצון מאוד כן דווקא כן להתנשק
איתו למרות הכול, ואולי אפילו בגלל כל הסיבות עליהן חשבה קודם.
זה היה יכול להיות מרד מצויין בכל מה שציפו ממנה לעשות כל
החיים שלה.  

כלב בודד נבח באפלת הלילה. צרצר מעיק אחד לא הפסיק להרעיש.
מורן נישקה את יוני על הלחי בסופו של דבר, ואמרה לו שהיא
מצטערת מאוד, אבל היא חושבת שעדיף להם להישאר ידידים.  כשהלכה
הבייתה חשבה כמה שהוא יותר טוב מכל התיכוניסטים האלו שהתמזמזו
איתה רק בגלל איך שנראתה ולא באמת התעניינו בשום דבר אחר
לגביה. ככה עדיף, שכנעה את עצמה, היא לא רצתה להרוס את התחושה
הנפלאה הזו שהרגישה עם יוני.

כשיוני חזר לפתח הבית של מאיה ראה אותה ואת אלעד עומדים
בכניסה, מקדמים את בואה של ליעד שנהגה במכונית של הוריו של
אלעד, ובדיוק הגיעה להחזיר את שני הנערים הבייתה. יוני נכנס
לאוטו ראשון. הוא היה שקוע כל כך במחשבות שלא ממש נתן את דעתו
לכך שאלעד ומאיה עמדו מחוץ לרכב משולבי ידיים, או אפילו לעובדה
שליעד לבשה מחשוף נדיב במיוחד באותו לילה. אלעד נפרד ממאיה
בנשיקה אחת אחרונה וארוכה במיוחד, והבטיח לדבר איתה כבר למחרת.
ליעד ההמומה מהמחזה ניסתה לשאול את אחיה כל מיני שאלות תוך כדי
הדרך חזרה הביתה, אבל אלעד בחר לשתוק כהרגלו.  מבחינתו, הוא
כבר כבש את כוכב זומביבווה מידיה של גוגולה, ולא היה צורך
להכביר במילים כדי להעצים את ההרגשה שפעפעה בבטנו.