ירח כמעט מלא ,
בלילה כמעט שחור.
מרחף מעל ים כבד,
מעל עולם אפור.

מבקש שתקראי לי בעיניים,
מילים שאני לא מסוגל להגיד.
מגשש אחר מילת עידוד או שתיים,
עדיין לא רוצה אותנו להספיד.

זוג כמעט מאוהב,
עם אהבה כמעט מושלמת.
זיכרונות על חולות של זהב,
על ימים שהעולם היה צבוע אחרת.

מקצה של צוק מסתכל למטה,
נזכר בכל מילה שאמרת.
באהבה שאמורה להסתיים בתקווה...
אהבה לא אמורה להסתיים בגלל טעות אחת...

רק אתמול הייתה הלבנה מלאה,
והלילה היה צבוע שחור.
הים אז עוד הושיט לנו את סמל האהבה -
צדפים לבנים, כלואים בסלע אפור.

לא ידעת מה את רוצה, פשוט לא רצית להאמין.
אני רק רציתי שתהיי מרוצה,
אז בהחלטה ריגעית של חזיון תעתועים,
הטבעתי את סמל אהבתינו בים של גלים.

חיזיון נשגב על אהבה שלא נגמרת,
שביום אחר מהיום עוד נחזור לחולות של זהב,
ונמצא אבן אחת אפורה עם שני כתמים לבנים, זוהרת.
תעתוע, שביום הזה תאמיני שלנצח נאהב.