|
והיה שם השקט הזה
ששב לאחוז בעקבי
והייתה שם הדממה ההיא
שחשבתי שקברנו בקיץ
התפתיתי לאחוז בידו של החושך
ולחשתי לו להתקרב
עוד
דימיתי שהיית אתה
הנושף
ולא הרוח
כשרצתי
לא שמתי ליבי אל החלל
ולא שמעתי את צעקותי
רק רצתי
מוכת אימת לחשי החיטה הצומחת
שוב |
|
|
אתמול בשביל
צילומים הברזתי
מבית ספר.
איך שאני מבליטה
תציצי אני קולטת
בזוית העין את
עובדיה המנהל
מזיל ריר על
הבנות.
אם לא היה לו
כזה כלי הייתי
מתבאסת לבלוע.
מיכלי מסבירה
איך מצליחים
בחיים בלי
להיענש |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.