עוצמת עיניים,
רואה דמות מעורפלת בחשכה
האם זאת אני? האם זה אתה?

פוקחת עיניים
הדמות נעלמת,
ואני שוב כאן לבד עם עצמי

לא שומעת, לא רואה, לא מרגישה
נאטמת לכל מה שסביבי
כואבת, ואף אחד לא שומע אותי
נעלמת, ואף אחד לא רואה אותי

אתה נעלם, ושוב חוזר לחיי
כמו סופת טורנדו שמסעירה רגשות
כמו סערה בים, שלוקחת איתה אבדות.
רגשות, מחשבות..

אתה מתקשר, ואני כולי רועדת
אתה מתקשר, ובליבי יודעת
עדיין למרות הכל, בפנים אוהבת
מפחדת שוב להשרף..

שוב להרגיש את אותו כאב
את אותן מחשבות שלא מסמלות כלום
את אותם חלומות שבסוף מתנפצים לרסיסים
את אותן תקוות שלאט לאט נעלמות.

מפחדת לא להרגיש שוב בחיים.