ליבי
כדף נייר,
על שולחנו של משורר
ביום סתיו קריר
מאוים על ידי הרוח
שתעיף אותו הרחק
ואני
באקט של ייאוש
מניחה משקולת נייר עבה על לוח לבי
הפצוע, הכבד ממילא
כדי שלא אוכל לפרוש את כנפיי
ולעוף.
והעצב
מדכא את החופש
את הזרימה הטבעית
ואולי פעם, ביום חורף גשום
אשחרר המשקולת
ואעוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.