קרה לך שהשמים נעלמו מתפישתך  
וכל מה שחלף מולך היה נדמה חלול
קרה לך שיום סתמי עתק את נשמתך  
ובלי סיבה ברורה הלב הפך כבול?

והחיוך הפך לדמע והשירה היתה הספד
את המילים שלא אמרת חיוכה סיפר
והלילות הפכו בדידות לאושר משגע
עד שהסהר החצוי הפך פחות חיוור...

ואם כל אלו לא היו לך אף פעם
אז אל תאמר לי שידעת אהבה
כי לשמחה ולכאב יש איזה טעם
רק שתחוש בו אז תגיע לשלווה

קרה לך שיום אביב שטף את הרחובות
אך את לבך שטף טירוף בלתי מובן
שצצו שאלות ולא רצית בתשובות
רק לאחוז בה עד שייעצר הזמן

ואם היית מתקרב אט אל שפתיה  
אתה יודע שהיית נעלם
היית נח בין תמימותה ובין שדיה
ומקווה להיות רדום שם לעולם

ואם כל אלה לא היו לך אף פעם
אז אל תאמר לי שכאבת אהבה
כי מרבדיה אש והרהוריה זעם
ובחלוף עיתם עוטפת השלווה.