אם יגידו:
הלכה בת המלך
לשאת את ליצן החצר
פשטה את ידיה כהלך
ובו נאחזה כעוור
תאמר הנסיכה לאביה:
אבי - כל בגדי המלכות
היו לי לנטל מוגיע
והם לי כבגד אבלות
בסבר חמור חינכתני
אך יום מימים הדבר
שזה הליצן הצחיקני
ולב לי ברא - מאושר
אני בנקל מוותרת
על כתר מלכות ושרביט
הנח לי להיות מאושרת
בפני אהובי להביט.

אם יגידו:
הלכה משוררת
לקרוא שירתה לפשוט-עם
והיא למולו כיוצרת
בדבר שירתה - העולם
תאמר: מילותיי הן הכברתי
אך לב לי - יחיד ויתום
וכל השירים שכתבתי
שתקו לי עיניו בתום
אמסור את כתביי ללא דמע
ולו עבור רגע בודד
לחוש שפתותיו כפואמה -
כתובה על לבי הרועד.

אם יגידו:
כי באתי אליך
ואין ולו קשר יחיד -
חובר בין חיי וחייך
ויש בו סימן לעתיד
אומר: אינני בת המלך
אך הוא לי כנזר מלכות
וכל ישותי משוררת
כשהוא לי נושק ברכות
ורק הגורל מקשרנו
בפשטות מופלאה ביותר
והצחוק ממלא ליבותינו
אהבה - היא ליצן החצר.