[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדי זילברברג
/
סיפור ישן נושן

גיבורה - היא. עברה ניתוח לשינוי מין. כנראה משעמום ולאוו
דווקא כתוצאה מרצון להיות אישה מבחינה מינית. סיטואציה פותחת -
על הגשר בלילה - שוקלת להתאבד

הירח הפיץ את אורו על העצים שהתכופפו ברוח הקרירה והחזקה יחסית
לעונה זו. היה זה סתיו ומימי הנחל קצפו. הטיפות שניתזו נצצו
וריצדו באור הירח. ומלמעלה, הנערה שעמדה על הגשר רוטטת
וחיוורת, הסתכלה על כל זה בעיניה הירוקות, שהטריפו כל - כך
הרבה בחורים בתקופה האחרונה, ובעידן אחר, שנראה רחוק כנצח
עכשיו, כל -כך  הרבה בחורות ונערות, ובכתה ללא דמעות.

כל המשפחה - לפחות כל המבוגרים והחשובים והסמכותיים והדור הישן
והקרובים נהרגו בתאונת דרכים. משהו בסגנון נורא כמו שתי
מכוניות עמוסות בקרובי משפחה שהתנגשו חזיתית זו בזו ונפלו
לתהום.

או (גרסה ארנונית)

ניתקו קשרים עקב הניתוח לשינוי מין

הבכי שלה היה מוזר. היא לא הגיעה לכאן כדי לבכות. מטרתה הייתה
ברורה: התאבדות! לשים קץ לחייה. היא בפירוש לא נהנתה מהם. מאז
מות משפחתה הכל נהיה סתמי, כמובן, גם קודם, אולם מאז התאונה
הריקנות הפנימית בחייה התפתחה לממדים מייאשים.
הגשר, המים והעצים נראו רומנטיים להחריד. מחולות סוערים חלפו
במוחה כמתוך הרגל בעוצמה שאין כמותה. אומנית בנפשה. לפתע היא
הגיעה להחלטה. בבת אחת עברה את המעקה ובשניה שבאה לאחר מכן
הרגישה שוב את השחרור הנהדר שבצניחה חופשית. המים היו קרים.
ברגע האחרון ממש היא התחילה לבעוט ולהתקדם כלפי מעלה. נשימה.
ערב התאונה חלף במוחה. כיצד כל קרובי משפחתה נהרגו בתאונה
חזיתית. צירוף מקרים מדהים ונורא. מים. צלילה. כיצד בא שוטר
וסיפר לה שהיא יחידה בעולם. בעיטה. בת שמונה עשרה ויום. הקבורה
המשותפת. הצוואה. עורכי הדין. בסוף היא נשארה במצב סביר. עם
בית ועם מספיק כסף כדי להסתדר 20 שנה. אוויר. בגדיה הכבידו
עליה והיא החליטה להסירם. כעבור דקה היא הייתה ערומה לחלוטין.
כמובן, לא כביום היוולדה, שכן מינה היה שונה. היא מעולם לא
הייתה חשופה כל כך לפני כן. ההרגשה הייתה משוחררת יותר מכל מה
שהיא הרגישה בשנים האחרונות. היא חשבה עליה. על חברתה בגיל 15,
כאשר הייתה נער מתבגר. היא יצאה מהנחל וחשה חולשה מהקור. לפתע
לא יכלה עוד לעמוד מול הרוח הנושבת ונפלה על סלע...

מכאן היא איבדה את הזיכרון מהנפילה והוא יחזור אליה תוך כדי
שהיא תפתח חיים חדשים בתור אישה.





ג. לקח שאיפה עמוקה מהסיגר שלו ונתן לעשן להסתחרר בתוך ראשו
במין תחושה של ספירלה שמישהו בעט בה. חסרת הכרה במשך 72 שעות
ועכשיו פקחה את עיניה. הוא לא ידע עליה כלום והוא לא אהב את
זה. כיצד היא נמצאה לפני שלושה ימים ערומה באמצע שום מקום.
החקירה עד כה העלתה את האפשרות של תקיפה מינית, אבל זה לא נראה
לו. היו חסרים יותר מדי פרטים מטרידים. למשל - איפה היו הבגדים
שלה? חוץ מזה, הרופאים קבעו שאין סימנים לתקיפה מינית. הם גם
ציינו איזה משהו מוזר ולא ברור בקשר למבנה גוף הפנימי שלה אבל
זה לא נשמע לו חשוב. ילדה בת 18 בערך לפי הערכת הרופאים. היה
בה משהו. טוב, חשב, ניכנס ונראה מה נוכל להוציא ממנה. היא
נראתה קצת חיוורת מרחוק ובכלל לא במצב טוב. הוא שנא לראות
אנשים ככה, אבל הוא לא חש בחילה מהם, להיפך הוא נמשך לעזור
להם. להביא אותם למצב של מודעות קיומית ולהוציא אותם מתוך
המשבר שהם עברו בחזרה לחיים. טוב, הוא פתח את הדלת ונכנס.
"שלום", הוא זרק באופן ידידותי ואז הוא ראה את עיניה. ירוק. כל
כך ירוק ועמוק. הוא מעולם לא ראה עיניים כאלה. מבט חודרני
וקטיפתי. המבט סידר את העשן בראשו והפך אותו לכדור צמר המורכב
מחוטי אוויר צבעוניים. הוא הופתע מאוד אבל המשיך בקול מגומגם
שהתייצב. "קוראים לי ג.פ. ואני מהמשטרה. לא היית בהכרה שלושה
ימים, נמצאת ערומה ופצועה בראשך ליד נחל מחוץ לעיר. אנו תוהים
אם תוכלי לשפוך קצת אור על הנושא, לא קיבלנו שום דיווח על נעדר
שעונה לתיאור שלך ולא מצאנו עלייך שום פרטים או תעודות מזהות.
כיצד את מרגישה?" נזכר פתאום לשאול.
 " אני לא יודע", "מי אני"? "זה בית חולים נכון?" "למה?" "מה
קרה לי"?





ג. ישב במשרדו מוקף עבודה, וחשב על עיניים ירוקות. כעבור יום
היא שוחררה מבית החולים ונלקחה למשטרה בתקווה שיוכלו לגלות שם
מי היא, ובכל אופן, לנסות להחליט מה לעשות איתה, ולברר אילו
זכויות מגיעות לה וממי. בכל אופן העניינים התנהלו קצת אחרת.
הסתבר שמי שזאת לא תהיה פשוט קמה והלכה בלי לומר מילה.מי שזו
לא תהיה דווקא מאוד נהנתה. היא ישבה שם בתחנת המשטרה אחרי
יומיים וחצי של בלבולי מוח, וחשבה שלמעשה אלוהים העניק לה חופש
והיא צריכה לנצל אותו ולהתחיל להנות מה"טאבולרסה" שלה כל עוד
הוא קיים. לא היה לה מושג מי היא, בת כמה היא היא, מה היא עושה
בחיים, ואיזה משפחה שאולי דואגת לה, יכול להיות שיש לה. הייתה
לה רק הרגשה פנימית מאוד חזקה של חופש וחרות ושחרור מוחלט. זה
לא היה הגיוני אבל חוסר הידיעה והזהות המוחלטים שלה היו מהולים
בתחושה מאוד ברורה ונחרצת של פשוט היא. היא חשבה על זה ואמרה
לעצמה, שחיים בלי דאגות, ובלי שאף אחד ישב לה על הראש זה בדיוק
מה שהיא רוצה לעשות, וכעת היא פסעה על המדרכה צפופת האנשים
ונהנתה מהאווירה של אחר הצהריים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חתול?


לא! לא עד
שיחזירו את רדיו
במה!


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/8/03 12:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי זילברברג

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה