אני לא יודע מה קרה פתאום, הבקבוק היה סגור, המים שהיו בפנים
היו רגועים ושקטים כמו מי ים כשלפתע הכל התחיל להיות סוער. לא
ידעתי באמת מה קרה כשהכל סביבי החל ונהיה רק יותר ויותר מוזר.
לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי להסביר:
הכל היה טוב באותו יום רביעי של השבוע. למעשה הכל רק הלך
והישתפר עד שקמתי בבוקר והכרתי במציאות. יצאתי לגינה וחשבתי
לעצמי ורציתי לחשוב בצורה חיובית, רציתי לחשוב שכל מה שאני
צריך בעצם זה כשרע לי לחשוב כמה זמן זה יימשך ולא לצאת מנקודת
אנחה שזה בעצם הזמן הקבוע. הריי כל אחד בדרך כלל חושב לעצמו
כאשר הוא מאושר:"מעניין כמה זמן זה יימשך?" אף אחד לא עונה
כאשר שואלים אותו מה שלומו"בינתיים חרא" תמיד תשמע שאומרים לך
"טוב בינתיים" כאילו טוב זה משהו רע שצריך לחלוף ושכל החיים
שלנו אנחנו רק מחכים לצד הרע שבכל העיניין שיבוא.
כל דבר שאנחנו מתכננים בחיים שלנו תמיד אנחנו שואלים את עצמנו
מה ייצא לנו מזה ובעצם רושמים אזשהי טבלה כזאת של טוב ורע
ותשימו לב שתמיד יהיה יותר קל למצוא את הרע.
בינתים שאני חושב על זה ישנו דבר מוזר בגוף שאף פעם לא הבנתי
את המשמעות שלו... המוות...
למה אנחנו צריכים אותו הרי הכל היה רק טוב לפני שחוה הציעה
לאדם לאכול מעץ הדעת. לכן בעצם הגעתי לאיזשהי מסקנה בינתיים.
לחשוב, תמיד גורם לך להיות מבואס אחרי הכל סיכמנו כבר שכשאתה
חושב אתה מוצא רוב של דברים רעים. כלומר ככל שתתמיד בלא לחשוב
כך יהיו לך פחות צרותכמובן שרק בתנאי ששאר העולם יינהג כמוך.

אני יושב כאן במטבח רק איזה דקה או שתיים וממלא מילים בין
השורות וכבר הספקתי לכתוב דף שלם. אני לא מבין את עצמי. אבל
בכל אופן הבקבוק....
הוא נירגע בינתיים ואני ודורון המשכנו כסידרנו יש לנו מערכת
יחסים נורא מוזרה, אנחנו לא נוהגים לדבר אבל אנחנו יודעים הכל
אחד על השני. לפעמים אני חושב שיש בנו כח עליון שגובר על הכל.
בכל אופן אנחנו המשכנו לטייל מתחת לבית, שם בואדי, תוך כדי
התעלמות מוחלטת מהמצב באזור, חברה ובכלל.