בתולת הברזל כבר החלידה מזמן,
מנגינה של מתים משחקת עם צל.
והרוח צוחקת והרוח בוכה,
ודלתות נפתחות ודלתות נסגרות.
זהו בית של מתים, שעוברים בין חיים
לחיים אחרים, שאנו עוד לא יודעים.
יש רק אדום ואפור, רק אבק וקטיפה,
רק ברקים בעניים וסדקים בתיקרה.
אך אין אור בסדקים, זהו לילה נצחי,
שמש כאן לא תזרח, אף אחד לא יברח.
ובחוץ יש עורבים, הם באים במאות,
מחכים להבא שיפסיק כאן לחיות.
ויהיה למזון לאותם העורבים,
תולעים וכלבים, כל אותם שרוצים
לטעום בשר אדם מת, וזה תמיד באמת
סעודת מלכים של רק פעם בחיים.
והפחד משתיק וכאב משתק,
מציאות מפכחת והיין הורס.
עוד ריקוד של שיכרות, קצב ולס מטורף
שמפיל בקבוקים, שמפיל אנשים.
כבר כמה חודשים גשם פה לא מפסיק,
וכינור מנגן מנגינה של מתים.
והרוח צוחקת על רצון של נרות,
ודלתות נפתחות. ודלתות נסגרות. |