כבר 10 דקות אני חושב איך לנשק אותך ואת אומרת לי שאת שונאת
כמעט הכל בעצמך!?

הכרות שטחית.
יום יומיים,לא יותר.
יש בך משהו בוגר כזה, מנחש,מתוסכל מאינספור פגישות עם
פסיכולוגים,
שללא ספק השפיעו עלייך.
הכרתי שני סוגים שלך.
הסוג השיכור,והסוג שלא מבין איך אני יכולה לשנוא את עצמי.
אתה לא מדבר שטויות,זה מה שבטוח.
משהו בך נורא משך אותי מההתחלה,אני לא יודעת אם זו העובדה
שניחשת אותי כל כך טוב ולא החסרת שום פרט.
אולי זה בגלל שהסברת לי באמת בשביל מה שווה לחיות.
אולי בגלל כל הסבל שעברת,הכל הצטבר ואז אתה כבר בכלל לא יכול
לעשות רע לאנשים,אז אתה מסביר להם את החיים בכזו פשטות יפה
כזו.

אני לא יודעת למה.
אני לא יודעת למה אני בכלל כותבת אתזה,זה פשוט התפרץ ממני.
אני לא מתכוונת לספר את זה לאף אחד.
זה היה מין רגע הזוי כזה, הזוי בידיוק כמוך.

אני לא מבינה למה.
יש בך משהו מאצ'וי כזה.
ועם כל זה גם משו רגיש ומתחשב.
אולי זה בגלל שיש לך אורח חיים שונה.
אולי זה בגלל שסתם מתחשק לי לכתוב.

אולי זה בגלל שנישקת אותי.

אולי זה בגלל ששיתפתי פעולה.

אפוף עשן של מרלברו לייט, מבט מזוגג כזה בעיינים.
מבט כזה של אנשים שמתכוונים לטוב ולא יכולים להתבטא.