|
כשאתהלך בשבילי זיכרוני
בערוב הימים
יש ואתקל
באחד מפונדקיו.
לעיתים הדור הוא
ורב פאר
אסיר כובעי בכניסה
ואתבונן באורחים יקרים.
ופעם צנוע הוא
ונחבא.
ומה רבה תהא שמחתי
עת תימצא בו נערה
בכותונת לילה רכה.
אך לא אשאר ללון
יפתי.
עייפתי ואחזור לחדרי.
אוגוסט 2003 |
|
|
כל הזמן שומעים
רק "החבר של
שלי", "החבר של
שלי".
מה יש, לשלי אין
מה להגיד?
-עוד אחת שסתם
פותחת את הפה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.