בשעת לילה מאוחרת,
עם מנגינת הצרצרים,
יצאתי לי באפילה,
נשאר בין הצללים.

מתחת לירח הכסוף הלכתי,
לא שם לב לאף נצנוץ כוכב,
מסתתר מהאנשים שמעבר לצל,
יודע שבשבילם אני מתועב.

רק בחשיכה אני מרגיש בטוח,
גם שאז יש לי יותר פחדים,
וגם אם כמה לא יפחדו ממני,
אני מעדיף להתרחק מהחיים.

ואני לבד וטוב לי כך,
יחסים זה לא אני,
אבל ברגעים של בדידות,
הלוואי שהיית כאן איתי.

ובצללים הולך בשקט,
צועד בקצב משלי,
וחושב, עדיף להיות לבד?
או שאת תצעדי לידי.