אל תוך סדק בחומה אני נשאבת. סוכר מפזרת מלמעלה עליך. אני
שקופה.
מביטה בך כמרגלת, סופרת צעדיך בלי להתבלבל.
יודעת שאהבתי אינה סוגה בשושנים, יש בה חמצמצות שיש לתבל
בתבלינים אקזוטיים, לשקר לך שהטעם לא מר, ואז לשמור עליך,
שתישאר מאמין לי. ידעתי שברגע הנתון הזה לא אוכל להעניק כל מה
שאתה מבקש. כל מה שאתה מצפה שיעניקו לך.
לא רוצה להיות פרועה, לרוץ אחריך כשאתה מחפש את הדרך שלך,
להשתחרר ולהיות מישהי אחרת.
לא רוצה לדרוך על ידך, בנעלי עקב לוחצות, להשתמש בבושם שעושה
לי פריחה.
לא רוצה למרוח אודם אדום מדי על השפתיים, להרגיש זולה, לגדל
ציפורניים.
אתה רואה מולך תמונה של כוכבת קולנוע משנות הארבעים, שיער רך
מסודר מתולתל בקצוות וחלק למעלה. אתה רואה אותה- אותי- אותה
יוצאת מהמכונית השחורה, מדלגת בקלילות בשמלת ערב לבנה, אתה
שומע קריאות הערצה, מחיאות כף. אני בשלי עם הסוודר,  עם
הג'ינס, עם הגרביים המצויירות הורודות, דהויות. אני עם תיק
הלימודים, עמוס ספרים, יותר מדי ספרים ומשקפיים בקופסת פלסטיק.

אתה רואה מולך דוגמנית הורסת. דורסת. נושכת. נושמת בקושי
בחצאית מיני שחורה, בחולצה חושפת בטן, אתה רואה אותה- אותי-
אותה, מרחפת לידך, כמעט אילמת. רק שפתיים עבות מבהיקות סוגדות
אליך, מבקשות שתנשק בלי שירד האיפור. אני בשלי עם הפנים
הנקיות, עם השיער הקצר מדי, עם הבטן והטוסיק. יותר מדי בטן
וטוסיק. יותר מדי פנים נקיות.
אולי אתה רואה אותי כנמלה, עובדת עבורך, טורחת ללקט לך מזון
נשמה, קצת סוכר להמתיק, קצת קינמון לפאר בטן יבשה. אולי אתה
רואה מולך זקנה, חוצה את הכביש בעצלתיים, חבוקה אליך להיות
נתמכת, להיות ניצבת. אולי אתה רואה בי את מי שתציל אותך אם
תיפול.
אולי אתה רואה בי פיה, מעופפת כמו זבוב סביב אוזניך, מקריאה לך
שירים קטנים, חולניים, פולשניים, שגורמים לך להתרגש, להחסיר
פעימה.

ניסיתי ואני עדיין מנסה, לגרום לך להסתפק בי, לגרום לך להיות
מאושר ככה סתם, ביום שבת בבוקר בתל אביב, בחדר שינה צבוע ירוק
בהיר, מתחת לשמיכת פיקה ישנה שהבאתי בארגז, מתחת למאוורר
התקרה. ניסיתי לגרום לך להפסיק לחפש טעם עשיר יותר, או, לגלות
אותו בי, רק בי, במה שאני מוכנה להציג לפניך, בלי שהמסך ירד או
יעלה, תמיד. תמיד להציג, לדבר מונולוגים של אמת.
כנראה שבינתיים, אשאר שקופה, אתמכר לגחמות שלך, למילים הקשות
שאתה מפקיד בי, אנסה להיות בשבילך כל מה שאתה צריך. זו אהבה
שאינה טובה לנו, עושה אותנו חולים במחלת הפנטזיה, אבל אני
מוכנה להישאר כך, בינתיים, רק לזמן קצר, לעוד התנסות.  
אולי אני פשוט מוכנה לתת לך עוד הזדמנות ללמוד לקבל אותי ככה.
מפזרת עליך טיפות תבלינים כדי לשמור עליך כאן.