להתאבד...
להרגיש שאין מה להפסיד.
רק לקחת חלק במשימה שאפשר לעשות אותה פעם בחיים.
משהו שלא כל אחד עושה.
לאבד את עצמך תוך כדי חשיבה על הדברים החשובים ביותר,
לאבד את עצמך תוך רגע ולקחת תפיסה שונה לגמרי מהעולם.
לא לחשוב על הדבר הרע.
אין מלחמות, רק שקט שנראה עולמי, שלא כל אחד זוכה בו בתקופה
קשה בחייו.
רגע שנראה ממש כמו נצח, כמו תמיד, כמו חיים שלמים.
כאשר אתה מתחיל להרגיש רוח, אתה לא חייב ליטול אחריות בשום דבר
כבר,
אתה, לבד, עם עצמך לכמה רגעים,
לשכוח מהאחרים, ממה שהם אומרים או חושבים.
לקחת חלק בתפיסה אלוהית, לרוגע נצחי,
מאותו הרגע ושום דבר ביידיכם. להסתכל על הכל מלמעלה ולהרגיש
מוגן.
לדעת להיות סבלני יותר,
להרגיש ולחוש את הרגע.... רגע שזה פעם אחת.
רגע שיכול למסטל, להרגיע לגמרי את הנפש.
להרגיש שוב את הרגשות האמתיים שלך לגבי הכל,
לגלות את האשיות האמיתית של עצמך,
רגע שהוא לא מזוייף, שאי אפשר להשפיע עליו,
אתה האמיתי- שקוע בעצמך חושב על מה שלך חשוב לחשוב באותו
הרגע.
להבין מה היה טעות בחיים שלך, מה היה טוב,
להיזכר בדברים הנפלאים ביותר שקרו לך.
לרצות לעשות אותם שוב, כמו שהיו.
לרצות ולחזור על אותם דברים הנפלאים כל כך,
רצון עז שמעורר בך געגועים.
חשיבה על מה אני עושה, התעוררות מהרגע הנפלא,
חשיבה על חרטה עמוקה ושברון לב,
וברגע אחד של רבב שניה אתה כבר לא חושב, אתה לא מרגיש.
זהו. הרגע נגמר.
הצלחת להיות אלוהי ל10 שניות ושילמת את המחיר. המחיר הכבד
ביותר שיכול להיות. |