האנושות נכחדת וכך גם אני ואתה,
העצים מתקלפים - כמונו,
מרגיש כאילו מולי הכל מראה...
הרוחות מתחזקות,
השמש עצובה,
העננים בוכים,
האדמה זקנה.

האש בוערת לה,
הלהבה אט אט נמוגה,
המתכת נמסה,
הזהב הפך נהיה אפר,
החול יבש הוא רעב, צמא למים,
אין צמח חי, הכל שחור...

התינוקות בוכים בבטן,
רוצים לצאת אל העולם,
אנשים הפכו להיות רובוט -
הכל ללא שליטה!

האדם כואב לו אין לו מנוחה,
האדם בוכה לו - אין לו מקום להרגע,
האדם פוחד הוא - לא רוצה למות, מחכה הוא לזקנה...
לא רוצה לחזור להתחלה - להפוך לאפר,
מנסה לשאת תפילה,
לובש גלימה,
כורע ברך לשמיים,
וידיים פתוחות לרווחה,
קורא לאלוהיו "אלי!"

ופתאום מרגיש על לחייו דמעה,
מוחה הוא ומסתכל והטיפה כה טעימה,
מחייך שוב לעצמו ומרגיש שוב תהילה...
אין זהו סיפור ולא אגדה,
האל תמיד נמצא אתנו,
רק תבקש מאהבה,
גם שקר ורע לך רק תלמד לשאת תפילה אליו,
הוא ישמע אותך וישלח לך יד ואף לטיפה,
ישא אותך שוב על ענפיו ותשוב להיות לו לסגולה...