מתהלך בשדות זרים
צבועים בצבעי הדמיון
מלאכים, מכשפות ושדים
שציירת אתה, שנוצרו בחלום.
מביט, רואה את הפנים
שאתה ציירת
מקשיב, שומע את המילים
שאתה אמרת.
מחפש שם בני-אדם כמוך
סימן של משהו מוכר
אך מסרבות לראות עיניך
ושפתך לוחשת, אתה זר.
הוא מתאר לך שמיים בהירים
ומעמיד פנים של אושר ושמחה
ומסנוור אותך בבוהק הפחדים
נסוג אחורה, מתחבא בתוך קליפה.
בדידות פתאום אותך חובקת
נותרת לבד בעולם של שקרים
אשלייה פתאום אותך חונקת
פצוע, נואש, צועק, אלוהים!
לפתע כל הדימויים קורסים
ואור מאיר על העולם
ומפזר את ערפילי הדמדומים
תראה, עומד מולך אדם! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.