תראה אותי, איך אני כבר משונה
היד הפכה ברזל, הלב כבר לא פועם
מתקדם כמו מכונה, כמעט בלי מחשבה
אין עתיד באופק, יש רק מטרה
אני נכנס ומתחיל לחטט, לנבור ולחפור
דקה הוא מיני מלך, דקה עתיד שחור
רק תתן לי, אם תרצה, את הכבוד
להבין איך בני אדם כאלה צעירים
הופכים פה לחיות
כמו עלה נידף אני רק מתגלגל
נותן לכל אחת בתוכי קצת לרגל
אבל בפנים לבד, מחכה לה שתבוא
ובנתיים, מפרק אותם, זה התפקיד שלו, לא, לא, לא....
ואולי כבר מתאהב בזה ששם סובל
כבר נורא שלא ברור, מחבל או מתנחל
חושב עליך כל היום, רק על פניך היפות
(כל-כך)
בן 22, מדינה אחרת, יושב לו על תותח..
כמו עלה נידף... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.