הרגע שאתה מגלה שאתה לא הכי בעולם זה רגע נורא, השני נורא לו
הוא הרגע שאתה מגלה שאבאמא הם לא הכי.
הכל מתחיל מגיל קטן המשפחה והסביבה הקרובה משכנעים אותך שאתה
הכי-הכי חכם הכי יפה הכי חמוד וכו'.
ואז אתה יוצא מהבועה ומגיע לגן ובהתחלה בגן אתה עוד מנסה לשחק
אותה בפוזה של הכי אבל לאט לאט אתה רואה כאלה שהם טיפה יותר
(אתם יודעים מרטיב פחות במכנסיים פחות מוצץ כאלה) ואז מגיע בית
ספר יסודי ותיכון וכולנו בשלב הזה כבר לא חושבים שאנחנו הכי
ומתחילים להתסכל על "הכים" אחרים.
אז הוא זה ששבר את ה-הכי שלי לא יודעת אם בעיני אחרים אבל
בעיני עצמי, הוא לא הכיר אותי אולי כ"כ זה נכון, אבל הוא הכיר
אותי מספיק בישביל  להבין שאני לא הכי, הוא גם אמר לי את זה...
וזה כאב לי קצת, כי אני לא הכי יפה, לא הכי חכמה, אבל רציתי
להיות ההכיהכי, וגם את זה לא היה לי...
אבל בעצם כל מי שכותב כאן חושב שהוא קצת הכי הכי לא?