הבדידות משתלטת, מקיפה את כולי
רעד חולף עובר, מרטט את גופי.
דמעה מבצבצת מבעד עיני, הברק שהיה שם חלף כאילו לא היה.
ידעתי שאסור, אבל בכל זאת כבר ויתרתי.
אתם לא הבנתם
אף פעם לא הייתי חזקה
זאת היתה התחפושת שהלבשה על גופי וגרמה לכם לחשוב שכל מה
שאמרתי היה כולו נכון, שכל מה שהרגשתי כאילו לא היה, שכל מה
שראיתם הייתי אני, אבל כל זה לא היה נכון.
אתם בטח מפחדים שיום אחד תבינו שאתם אלה האטומים, שאתם טעיתם.
אבל מגיע לכם, תפחדו!!!!!!
כי היום הזה יגיע...
והוא קרב ובא והוא יפגע בכם, כאילו הייתם ערומים, חשופים, בתוך
רוח סערה.
ואני רוצה שתסבלו,
שתבינו את פרצופכם האמיתי,
ואותו גילו מפתיע יזעזע אתכם עד שתבינו מה עשיתם לי!!!!
וזייפתי אהבות,
וזייפתי את האושר,
לא חויתי,
לא כאבתי,
לא הייתי אני,
הייתי מה שאתם רציתם שאהיה!!!!
החברה הזאת, החברה המזדיינת שלנו שלוקחת מכל אחד את החופש
שלו,
לוקחת ממנו את עצמו האמיתי והורגת אותו מבפנים
עד שקרב היום שבו הוא מת באמת וכולם בוכים והגוף איננו עוד,
רק הזיכרון ויום יבוא וגם הוא יעלם
ואתם, אתם לא מבינים שהייתם צריכים לבכות כבר ממזמן, כי אתם
אלו שהרגתם אותו,
אתם רוצחיםםםםםם!!!!!!!!