גיל וינשטיין / מדובלל |
בכרכי אורבניות ההר
כשריח כרמל-אורנים מדובלל
נספג בשיערי עם יין בית השיכר.
ומנגד כביסה לבנה
נוטפת אגלי זיעה
של אבקת סמים
המזככת גופי העדין.
וכשכולי לבסוף סחוט
ואחוז דיבוק עייפות
איבוך אחרון שוטף אבנותי
ואני עולה השמיימה, אוורירי.
מסע ברחובות העיר הרדומה
בשעות האפילה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|