שכבתי בבוץ ובכיתי. מה עוד יכולתי לעשות?
הגשם הפסיק לרדת כבר מזמן, אך האדמה היתה עדיין בוצית
ורטובה.התחושה בפלג הגוף התחתון התחילה לחזור אלי, נושאת עמה
כאב לא מוכר. נאנסתי.
זה לא היה דומה לכל הסיפורים. האנס לא היה מטונף ומוזר, למעשה
הוא נראה דווקא רגיל כזה, בעל תווי פנים עדינים... רק כשהדף
אותי אל האדמה באיומי סכין הבנתי והתחלתי לבכות. באיומי סכין
הוא הפשיט ממני שכבה אחר שכבה, חושף אותי לבושה ולקור. הוא גהר
עלי וניסה לחדור לתוכי, מרוב פחד השתנתי עליו.
עיניו ברקו בכעס, הוא נשען לאחור, לקח את הסכין וחתך אותי לאות
אזהרה. הסכין פגע מתחת לשד השמאלי שלי, משאיר שם חתך מכוער
ומדמם. צרחתי מכאבים והתפתלתי, הסתכלתי בעיניו שנמלאו דמעות,
הוא נסוג. עדיין עומד על ברכיו, הוא שלף אקדח ולפני שהספקתי
להתחנן על חיי הוא ירה לעצמו כדור ברקה.
ראשו התפוצץ כמו בלון מתיז נוזל אדום-אפרפר לכל עבר, פוגע גם
בחתך המכוער מתחת לשד השמאלי שלי. ניקיתי את החתך בגועל בעזרת
הסמרטוט הרטוב שפעם היה החולצה הלבנה שלי.
במשך שעה ארוכה רק בכיתי. חשבתי לחזור הביתה ולהתאבד, הרמתי את
האקדח, הוצאתי את המחסנית ולשמחתי ראיתי שעדיין נותרו בה מספר
כדורים. במחשבה שניה, חשבתי ללכת למשטרה, או אל ברק. לא, אינני
יכולה ללכת אל ברק, כיצד אוכל לספר לו שזר חמס את הגוף הזה
שהוא כל כך אוהב?
קמתי על ברכי, כיסיתי את עצמי במעיל הרטוב שלי שהיה מכוסה כולו
בדם ובוץ והתחלתי ללכת לכיוון הבית. אינני זוכרת במדויק מתי
התחילו לעלות במוחי מחשבות על נקמה, אבל זה קרה. אני מניחה
שהיה בזה משהו טבעי. הרצון לנקום במישהו על כך ש... אינני
יודעת, נקמה... המחשבה מילאה את ראשי, את כולי.
הגעתי הביתה ונכנסתי ישר אל חדר האמבטיה, שם שטפתי את גופי
מספר פעמים לוודא שטיהרתי את כל החלקים בהם נגע ה... לא יכולתי
לעצור את עצמי ופרצתי בבכי.
לאחר שנרגעתי, יצאתי מהמקלחת ופניתי להתלבש. לבשתי את החולצה
המפוספסת שחור-צהוב שלי, לפחות, אמרתי לעצמי, שהמשחק יהיה
הוגן. לקחתי את מפתחות המכונית ויצאתי.
הסתובבתי מספר שעות ללא תוצאות. השעה היתה כבר כמעט חצות
כשראיתי אותו עומד בתחנת האוטובוס. הוא היה בחור די יפה, לבוש
בג'ינס וחולצה לבנה. עצרתי לידו והצעתי לו טרמפ. הוא ביקש
להגיע אל החברה שלו שירלי שגרה כעשרה קילומטרים משם. היכנס,
אמרתי לו בחיוך חושף שיניים.
רמי, כך קראו לו, ואני הסתכלנו זה בזו, הוא לא חשד בכלום.
נסענו מספר רחובות ואז פניתי לרחוב צדדי שבקצהו חורשה, ושלפתי
את האקדח.
רמי היה מופתע והפתיע גם אותי כשהתחיל לבכות. יצאנו מהאוטו
כשאני מסמנת לו להתחיל ללכת את תוך החורשה. באיומי אקדח השכבתי
אותו בבוץ על גבו. אני חושבת שאפילו אז הוא לא הבין את כוונתי
האמיתית.
הורדתי את מכנסי ונשארתי עומדת מולו רק בחולצת הפסים שלי.
הוא הסתכל בעוקץ שלי והגביר את הבכי שלו. כשאני מנפנפת באקדח,
הכרחתי אותו להתפשט.
תחושת הכח לבדה נתנה לי סיפוק אדיר... כשירדתי על ברכי כדי
להתיישב עליו, הוא השתין, כנראה מפחד.
חייכתי אליו, גררתי את ברכי מספר צעדים לאחור הצמדתי את האקדח
לרקה ולחצתי.
כשהתרחקתי ראיתי אותו שוכב בבוץ ובוכה, מה עוד היה יכול לעשות? |
