המוח שלנו עובד כל הזמן; האם עשינו טוב, האם המהלך הזה עלול
להכשיל אותנו? חושבים, שוקלים, מתייעצים, מעריכים מנסים להסיק
מסקנות; כדאי לא כדאי. קוראים ספרים אודות נושאים חשובים,
הולכים לקורסים מתייעצים עם מומחים. עוברים שוב ושוב על כל
הנתונים, מנסים להגיע להחלטה הנכונה.
מנסים לפעול על פי השכל.
ואכן נראה לנו כי סך הכל חיינו מנווטים ומופעלים על סמך
שיקולים הגיוניים בתכלית. אולי פה ושם, כשזה נוגע ליחסים
אישיים וכו' - סוטים מן התקן, אבל לבטח בכל השקשור להחלטות
איסטרטגיות והמהלכים חשובים [1] - אנו מותירים לשכל את הממשל
וההחלטה. לא לחינם אנו מפתחים אותו, אותו -קונים השכלה ודעת.
מכשירים אותו להיות הבוס.
אך האמנם?
האמנם כך? או שמתחת לכל זה מסתתר סוכן חשאי שמפעיל את הכל.
אולי השכל הוא כמו ראש ממשלה בובה, שמקבל את כל הקרדיטים (
לטוב ולרע ), אך מעטים יודעים כי מאחרי הקלעים ספון איש כספים
ערמומי, המנווט את ראש הממשלה בהתאם לצרכיו האגואיסטיים.
וכל זה, בעודו משוכנע שהוא שמחליט, הוא שמוציא לפועל ועל פיו
ישק דבר.
השכל הוא כמו מגנט, עליו אנו סומכים כי יראה לנו את כיוון
הצפון. אך אולי מתחת למחט חבוי מגנט נוסף המסיט את המחט כך
שתצביע לכיוון שונה מאשר צפון.
השכל אומר: צפון, והמגנט החבוי מסיטו לכיוונים אחרים.
ושמו של איש הכספים, או הסוכן החשאי, או המגנט הוא: הרגש.
אחת האילוזיות הנפוצות באשר לחילופי התפקידים הללו - בין השכל
לרגש - מתרחשת באשר למושג: 'חופש בחירה'; לנו נדמה כי יש לנו
מספר אופציות וכי אנו שוקלים ובוחרים את הכדאית ביותר. אך במבט
עמוק ומדוקדק יותר ניתן לראות כי רוב הבחירות שלנו הושפעו
מדברים כגון כניעה לפיתוי, חולשה למשהו מהנה, חשש מאכזבה או
דחיה וכו' - מאשר מהחלטה שקולה וקרה. כך שבסופו של דבר הפחד
מכאב וסבל מחד, והשאיפה להנאה ואושר מאידך - הם הפקטורים
המשפיעים המצויים מאחרי רוב שיקולי הבחירה הכביכול רציונליים
שלנו.
הרגש:
הרגש הנו שגריר של אינטרסים אגואיסטים. מניפולטור בשירות
השאיפה להשיג, להרוויח, להנות, לזכות - להיות מאושר יותר.
למנוע הפסד, מפלה, כישלון.
דמותו, ברמה הנסתרת של האמת, רחוקה מן התדמית של הר געש המתפרץ
ללא שליטה, או ספוג לח הנסחט (מיבב) עם כל פגיעה או עלבון.
דמותו האמיתית היא יותר כשל שר חצר ערמומי, המושך חוטים
פוליטיים מאחורי הקלעים.
( ורק כשכלו הקיצין, ואין לו מה להפסיד, הוא בועט וצורח, אך גם
כאן טמונה מניפולציה, כי גם מאחורי חלק גדול מן ההתפרצויות
הריגשיות - מצויה איסטרטגיה; מה שלא משיג התיחמון יכול להביא
האקט הדרמטי הגדול והמוקצן; ואנשים עשויים להיבהל מן המצג
הריגשי - ונסוגים בהם. זו המניפולציה הטוטלית הגדולה, כאן אפשר
להפסיד או להרוויח - הכל; הולכים על כל הקופה. זה הימור רגשי
שמאחוריו קיימת התעקשות לא להפסיד, בכל מחיר, גם במחיר פיחות
בדימוי או קריסת היחסים כולם ).
למעשה, העולם האפל של הרגשות הנו עיקבי, מתוכנן וניתן להבנה
ברורה וחד משמעית; הרגשות רוצים אושר, אהבה, תענוג, הנאה. וכדי
להשיג זאת הם יעשו הכל, אבל הכל. ויותר משהם אוהבים אושר והנאה
- פוחדים הם מן האנטיתיזה של ההנאה והאושר; מן האכזבה, הייאוש,
האובדן והנטישה. וכדי שהם לא יתרחשו - מעוותים, מושכים,
מפתלים - עושים הכל כדי שהמפלה, האכזבה ושברון הלב הללו - לא
יהיו מנת חלקם.
אנו מסתכלים על עולם הרגש והוא נדמה לנו ככאוטי, פועל ויוצא
לפועל דרך זינוקים חסרי שליטה. אנו מתבוננים פנימה לתוכנו
ומוצאים גבב של חצאי שאיפות פחדים ורומנטיקות. קומבינציה של
מחסן צפוף וביצה מהבילה. אך זהו כאוס מטעה ביותר. מאחורי הביצה
הזו פועלים כוחות בעלי אינטליגנציה גבוהה, מגובשת, מדויקת
והחלטית ביותר. אינטליגנציה רחוקה מאוד מן המודעות של בעליה.
מבט כזה מגלה לעינינו את הרגשות כגוף עצמאי הפועל מעצמו ועבור
עצמו. ובעל הרגשות הללו עצמו - מוצא עצמו לעתים משלם את החשבון
( כשהמניפולציה לא מצליחה ) או זוכה בהנאה ( כשהיא מצליחה ).
אך ( כך או כך ) מנותק ממעללות רגשותיו. וכשהוא פוגש בהן, (
וצריך לתת דין וחשבון על מעלליהן ) הוא מתרץ זאת בנסיבות
טכניות או מלביש עליהם הסבר הגיוני מצוץ ( שבו הוא מאמין בכל
מאודו השכלי ).
השכל:
ליד הרגש, השכל נראה כפקיד חד ממדי. שמבין את מה שכבר ברור
מאליו. למעשה הוא פועל על פי מה שהרגש הכין מראש ובאמנות רבה.
הרגש הוא האמן הסמוי, השכל - הטכנאי הגלוי, הפועל בהתאם
להנחיות הסמויות של הרגש.
השכל מקבל בתקופתנו וחברתנו הכשרה רחבה וקרדיט רב. מאמנים אותו
להיות מנהל המפעל. משוכנעים שבעזרת שיקול הדעת הנכון - חיינו
יהיו טובים ונכונים יותר. רוב המגעים והקשרים החברתיים שלנו
מנוהלים על ידו. הוא המוציא והמביא, המחליט והפוסק. למשל
הקניות שלנו, היינו רוצים להאמין כי הן מתבצעות לרוב על סמך
מחקר שווקים מקיף. היינו רוצים להאמין כי כל שקל שעוזב את
כיסנו עושה זאת רק לאחר חקירה שכלית שקולה ומעמיקה. אך רוב
הקניות שלנו הושפעו מתשתית ריגשית חזקה שדחפה לכיוון זה או
אחר.
מעניין באמת לבדוק את רוב החפצים בבית; מה גרם לנו לקנות אותם?
האם באמת התאמצנו לבדוק את השוק, להשוות מחירים, לבדוק ביצועים
וכו'. או שזה קרה בגלל שראינו אותו אצל מישהו, או פתאום מצאנו
עצמנו בחנות ושלפנו את כרטיס האשראי. גם בסופרמרקט, האם יוצאים
מהבית עם רשימת קניות ( שכל )? או קונים מכל הבא לעין. אך גם
אם יוצאים עם רשימת קניות - מה מונח בסופו של דבר בעגלה הוא מה
שהרגש הכתיב.
מעניין איך הוא עובד; הוא נותן לאדם להאמין כי הוא הולך לקנות
רק דרך השכל ואז מבצע מחטף פתאומי, משיג את מה שרצה ואז מגייס
את השכל שיסביר מדוע זה מהלך מוצדק לחלוטין מבחינה שכלית
טהורה...
וכך הרגש הוא הכוח האמיתי. השכל הוא הבובה והרגש הוא שמושך
בחוטים.
הקול קול יעקוב, הידיים ידי עשיו.
עור של כבש ובתוכו הנמר הריגשי.
מצג השווא הוא שכלי, האינטרסים והשיקולים האמיתיים - ריגשיים.
כל הכתוב לעיל מוביל למסקנה כי יש לנו מיסקונספציה לגבי מקומם
של הרגש והשכל בחיינו; אנו חיים בתחושה כי מי שחשוב הוא השכל
ואל לרגש להתערב יותר מדי בחיי היום יום ובטח שלא בהחלטות
ושיקולים חשובים. ואכן, בחיי היום יום, המסחר והציבוריות הוא
כמעט לא מורגש. כללית הוא כמו נזרק לגלות, והשכל מולך ברמה, אך
מן הגלות החשוכה של התת מודע שולח הרגש הודעות ופקסים המתבצעים
בנאמנות רבה, ןכל זאת בשעה שהשכל נראה ומתנהג כשליט.
מיסקונספציה נוספת ( עמוקה וחבויה יותר ) קשורה לדימוי של
שניהם; במחשבה שיטחית ניתן לחשוב כי השכל הנו שקול, קר, מתכנן.
ואילו הרגש מתפרע, אימפולסיבי, יורה לפתע לכל הכיוונים, או
לכיוונים לא צפויים.
אך יש כאן כזב גדול; הרגש הנו הרבה יותר עיקבי ופרוגרמטי -
מכפי שניתן לחשוב; הוא פועל על פי תכנית, כזו שמונעת
מאינטרסים, רצונות מוגדרים, מטרות וכו'.
כך שלמעשה הרגש הנו הגיוני ואינטליגנטי הרבה יותר מהשכל והשכל
הרבה פחות אינטליגנטי ובעל יכולת תכנון - מכפי שניתן לחשוב.
ואם כאלה הם פני הדברים, איזה סיכוי יש לאדם א. להכיר עצמו. ב.
להיות אותנטי. ג. לנהל חיים שאינם סידרה של טעויות ניווט
ונצחון החולשות על פני היתרונות?
תשובה; לא מרובה. לפחות עד שיזהה את השכל כבובה חלשה ויומרנית
ויכיר ברגש כישות כוחנית, מורכבת נחושה, ערמומית ובעלת
אינטליגציה אדירה.
אינטליגנציה המעדיפה להסתתר מאחורי מסכת השכל המכובדת.
היא לא רוצה קרדיט, היא רוצה תוצאות. וכך, בשעה שהשכל הבובה,
קוצר את כל התישבחות, היא משיגה בשקט ומתוך האפלה, בדיוק את מה
שהיא רוצה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.