כל יום הסתכל המלך על כל ממלכת בערך, והלאה לו אל למה לא.
המלך למך החליט שבערך למה לא לבקר בלמה לא.
"למה שלא אקפוץ לבקר בלמה לא?.אני רואה אותה הרי מפה.בערך."
חשב.

זהו המלך למך
את המלך למך אהבו כל תושבי בערך. הם אהבו לשמוע אותו מדבר
ומקטר, נלהב ונרגש ומדבר על מה חדש.
המלך למך אהב מלוח. הוא אכל רק מלוח. אפילו לקינוח הוא אכל
מלוח.
לארוחת הבוקר הוא אכל תפוח ברוטב מלוח ושתה מי ים.
לארוחת הצהריים הוא אכל דג מלוח, עם גבינה מלוחה מבית הממלכה,
מלפפונים במלח, קינח בעוגיות מלוחיות, ושתה דמעות תנין, אשר
ידוע לכל כי הן מאוד מלוחות.
לארוחת הערב חיכה לו סלט מליחות, בצל ברוטב שום, ביצי קרפדות
ששחו באגמים מלוחים במיוחד, ותה עם שתי כפיות מלח.
בחצר המלכות שכן מפעל מליחות. ממפעל זה יצאו חטיפים מלוחים,
ממרחים מלוחים, ושאר מצרכים, כולם מלוחים. (יש גם שירות
משלוחים.) יצאו ארטיקים מלוחים, גלידה בטעם בורקס, בורקס בטעם
בוטנים, קרצקרצים, בייגולים ועוגיות מילחוחים, שהיו כל כך
מלוחות, עד שכל מי שאכל מהן החליף צבעים לירוק, קפץ קפיצות,
קרץ קריצות, התעטש עיטשושים וקישקש קשקושים.
לכן כשקיבל המלך מלכישוש את הידיעה כי המלך למך קופץ לבקר, הוא
היה מודאג. מסביבו היה רק מתוק, זה מה שהוא ידע להכין, והוא
הרי אינו רוצה להעליב את האורח הנכבד.
שלח מלכישוש לקרוא ליועצים.
אץ יועץ ראשון והציע בזו הלשון:
"את הממתקים יש להמליח. כל ממתק יעבור המלחה, ותבוא על כולנו
הברכה."
אז יועץ החצר, שלא ידע בדברים לקצר, פתח ואמר: "יש לקחת את
ילדי הממלכה, ולספר להם כמה היה קשה  לנו המבוגרים כשרק הגענו
הנה:

איך יבשנו ביצות, קפצנו קפיצות,
ועבדנו בפרך בממלכת בערך
איך לא היו לנו בכלל משחקים,
היינו צריכים לשחק עם מקקים
ולא היה לנו בכלל ממתקים!
אכלנו רק לחם עם מרגרינה
[ביום שבת קיבלנו גם מנדרינה]
איך אותנו לא שלחו ללמוד
מיד כשנולדנו יצאנו לעבוד
איך לפני שלמדנו בכלל לדבר
כבר החזקנו ביד מגרפה ומעדר!
וכשהילדים בדמעות ימררו על מר גורלנו,
נאסוף דמעותיהם ושלום עלינו.
את הדמעות נביא למפעל הממלכה,
ונכין ממתקים חדשים, מלוחים כהלכה."

אז אמרה היועצת גברת שמן זית:
"לדעתי שיביא סנדוויצ'ים מהבית."




מתוך סיפור ילדים שכתבתי. החלק הנ"ל קצר יחסית לכלל הסיפור