|
הראש כואב, דם על העינים, לא מרגיש את הרגליים ונשרפו לי
הידיים.
מחזיק את הבטן שהמעי לא יפול, בקושי מסוגל לנשום ולא רואה בעין
שמאל.
מתי זה יגמר מתי אני כבר אמות.
היד שבורה, העצם בחוץ. השריר נפל על הריצפה אני לא יכול לזוז.
השערות בוערות והריח מצחין, איך לא ראיתי את המטען שהניחו על
הציר? |
|
|
יום אחד כל
הלחצנים של
הטלפון עשו
מסיבה.
פתאום סולמית
שומעת צלצול
בדלת, פותחת
אותה ורואה
נקודה קטנה.
"הלו סולמית",
אומרת הנקודה,
"את לא מזהה
אותי? זאת אני,
כוכבית. שמתי
ג'ל."
אפרוח ורוד חולק
זכרונות מהמוסד
הסגור |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.