ענבל וייס / כוויות 1 |
באותה אדישות מיומנת וקרה
כמו בקולפן תפוחי אדמה
אני צריכה להסתיר את פנייך
מתחת לסדין הירוק
ולהפריד בין יד לגוף
בין עור ובשר
בין הפצע לבינך.
לתפור כמו סדין
כמו כפתור שניתק מפיג'מה
את היריעה המחוררת
אל הבשר המחולל.
אחר כך אחבוש יפה-יפה
כדי שלא ניראה את הכאב
חשוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|