לאחר, שחיפשתי מילים ביין,
באתי אלייך בבקשה,
שתשמחי את ליבי.
ולאחר, המשכתי,
בלא אח ורע,
נובר בין המילים,
למצוא כסות מערומים,
עד שאמצא לי מקום,
בו השתיקה שולטת,
בו אשב פצוע,
מובס,
על ידי שתיקה רועמת.
לחשתי לך,
אלו ימי המתנפצים,
אל סלעי חייך,
נוגעים וחוזרים,
חוזרים ונוגעים.
אמרת לי,
"זה לא המים,
זה היין".
לחשתי לאוזנך,
זה שמדבר,
אינו יודע.
וזה שיודע,
הרי אינו מדבר.
הבטת בי בתמיהה,
ברחת גם את אל היין,
אך אל נא תסתכלי בי,
כבאחד, שאיבד את דעתו,
אם אבוא ואומר לך,
שאני אוהב אותך,
לא בגלל מה שאת,
אלא דוקא,
בגלל מה שאת לא.