כשאת עושה לי אהבה
אני נשרף בלהבה
כשהירח מתרסק לרסיסים
שאח"כ מתפזרים
לכוכבים

בואי וניפול / משינה

אולי אני לא כותבת בשבילך. אני לא בטוחה שתבין. אולי אני כותבת
בשביל מישהו אחר. שיקרא ויזדהה. שיחייך לעצמו ויזיל דמעה.
ויתקשר לאהובתו ויספר לה על זה. ואולי היא תתקשר אליך ותספר לך
שכתבתי את זה. ואז זה בכל זאת כן בשבילך.
פעם לא חשבתי שלטעות זה להיות חלש. פעם האמנתי שלטעות זה
אנושי, שזה מצחיק ושאולי אפילו אפשר ללמוד מטעויות. והכי חשוב,
שצריך להודות בהן.
אולי אני סתם הופכת את עצמי לצדיקה, אבל כך קיוויתי להיות.
ועכשיו אני לא.
עכשיו, להודות שטעיתי בפניך זה להיות חלשה. פחות טובה ממך,
אולי אפילו לא טובה מספיק בשבילך. כמו שאתה מרגיש.
אולי אנחנו בעצם משליכים רגשות זה על זו.
אז אולי בעצם, אני מרגישה עצובה ולא מושכת.
פעם מישהי אמרה לי שאני מיוחדת, כי אני מבלה איתך כל כך הרבה
זמן ובכל כך הרבה מקומות, בכיתה שלי, במעגל החברים שלי ובלב
שלי.
אבל אולי גם עליי זה משפיע.
אולי לפעמים אני רוצה גם להתבגר לבד.
לפעמים בא לי לברוח ממך. ללכת ולהתחיל חיים חדשים.
ולהכיר אותך בפעם הראשונה רק אחרי הצבא.
אתה רוצה להיות הכל. אבל דווקא, כשאתה הכל, אני מרגישה הכי
לבד.
כי אז אולי, אם יקרה משהו, וכבר קרה, אז אני באמת אהיה לבד.
אני רוצה שתקנא, כי זה אומר שיש סביבי עוד אנשים.
אני רוצה שתלך למספיק זמן, כדי שכשתחזור יהיה לך מה לספר.
אבל אני רוצה שנהיה ביחד.
אתה חושב שאפשר לשלב בין שניהם?
אני מקווה שכן.


בואי ונצחק
על זמן ועל מרחק
בואי ונבכה
אל מול נהר גואה
בואי ונחלום
שהאתמול היום

בואי וניפול / משינה

     
                                  באהבה...