שעה ניתנה לארטילריה.

שעה אחת לעשות  את המלאכה שלה,  "לרכך" הם קוראים לזה. פלא
בעיני שאנשים יוצאים כול כך קשים אחרי שעות של הפגזות מרככות
שכאלה. אז מה זה כבר אומר? שאין הם עושות את המלאכה?
אין הן פועלות כמתוכנן? אובכן כן... שום דבר המלחמה הזו לא
פועל כמו שצריך, כמה שנים קודם אנשים הסתערו בקריאות זירוז,
היום קריאות אלה נבלעו כשהוגיהן נחנקו מהעופרת שבלעו, עכשיו הם
רק שוכבים שם דוממים,ספק גוססים ספק מתים מתחת לשמים האפורים
כתמיד, קבורים מתחת לשלג לבן כתמיד, נדמה כי המערכה בשדה זה
אינה בין אנשים, אלה קבוצה ענקית של אנשים שלוחמת בשלג, היא
(הקבוצה) מנסה לצבוע אותו באדום והוא מתעקש להמשיך להיות לבן,
כעין מסר פשוט לאנשים מבולבלים, כעין אומר -הנה הכול יחזור על
מקומו..אני עדיין אהיה לבן והשמים עדין יהיו אפורים, אז מה
לעזעזל אתם כול כך מתאמצים?

כול חדורי הרעיונות אינם עוד בינינו, הם נגמרו... נותרנו
אנחנו, אלה שהם שמו מאחורי סורג ובריח. איש איש והסיבה שלו. לי
אין עניין במלחמה ארורה זו... גנב אני, גנב פשוט- נתפסתי,
שפטו, קבלו שלחו לכלא עם רוצחים , אנסים, אסירים פוליטיים ושאר
ירקות...
הייתי אמור להשלח לסיביר לעבודת כפיה, אני ו-שאר ירקות אבל
המלחמה "הצילה" אותי. בהתחלה היה רק חוסר מעש אינסופי, דברים
איבדו מטעמם... אבל אז נגמר האוכל והאסירים הפוליטיים עתרו
לממשלה, הם ביקשו לקחת חלק בלחימה, להוכיח נאמנותם. פתרון כול
כך נוח נפל לידי הממשלה הזו, עכשיו אני פה, בחזית, במצור.

איש ללא מוצא. מאחוריי- הקווים "שלנו", שם יושבים החברה
"שלנו". תפקידם לגבינו הוא לירות בכול אלה מאיתנו שיחזרו אחורה
יסרבו ללכת אל מותם בניסיון לפרוץ קדימה...שם, כן קדימה, שם
נמצאות הקסדות הגרמניות עם אותה מטרה סך הכול- להגן על המוח.

ומה ההבדל בין כדור אחד למשנהו? בשר תותחים הוא בשר תותחים,
וכמו כל בשר אין לו שאיפות, תכונות או רצונות אז שיסתער קדימה
וימות למען המולדת. מולדת שלמענה עשה, עשינו, כול כך מעט
באזרחי, לטענתם. גישה שכזאת... כל כך הרבה אידיולוגיה עבור גנב
פשוט.

אלה שלנו עוד בטרם המלחמה הכריזו כי אין טעם באלוהים, הרי הם
קומוניסטים גאים, אין הם לוקחים חלק ב-"אופיום להמונים", אז
עכשיו אסור גם לי? גם לגנב? תיאוריה פיתחתי לי, אולי אם ניקח
כולנו כמות נוראית מהאופיום הזה, הוא להמונים אז בטח יש מספיק
לכולם, הוא יעשה אותי שיכור חושים, עדיש לכאבים האלה, עדיש לדם
הזה. אולי זה יכסה אותי באי-שפיות? יכסה את האי-שפיות הנפשית
באי-שפיות חומרית. אולי זה יפעל כמו אלכוהול, יעשה את הדברים
כאובים לא פחות, אבל נסבלים הרבה  יותר.

שעה נתנו לאטילריה לעשות את מלאכתה.
להקשות את הצד השני, הנה מטוסי הסיור עולים לאוויר סורקים
במהירות וחוזרים. חוששים הם מהמסרשמיט הגרמני שבטח יעלה עוד
מעט לפזר אותם... עכשיו כול זה יתחיל. ואנו? אנו בשר, לנו אין
את האופציה הזאת, איש לא תיכנן אותנו לחשוש, זוהי מותרות
בלבד.

שעה ניתנה לארטילריה לעשות את מלאכתה.
עוד שעה נסתער ביחד.
עוד שעה נסתער איש איש לדרכו.
מי למוות, מי לאיתורים.
הרוב למוות...
כולם למוות ומי בכלל לאיתורים?

לנו שיחק המזל, אותנו לא שלחו בידים חשופות כמו את אלה באודסה,
לנו שיחק המזל לנו יש הברירה בין להכות עם היד, עם הכידון
ואולי לירות. כן...לפעמים כל הברירות גרועות, הבחירות של גנב.

זה זמן האוכל, ארוחה אחורנה אם תרצו, איש כבר לא תוהה על מהות
קיומה ובעיקר לא על תוכנה. למה להכנס לנושאים שכאלה כשאנו
הולכים למות בעוד כמה שעות? עוד שעה בעצם.
מה הטעם לשאול מה אוכלים? כשברור לכול שהגברים כולם בחזית,
הנשים מיצרות את התחמושת, הילדים ,אלה שלא מספיק מבוגרים לשאת
נשק, עוזרים לנשים. זקנים... אז אין מי שידאג לאוכל. מה כבר
נשאר לאכול אם כך? אוכל הוא אוכל, אין אנו יכולים לדאוג למתים
במצבנו, ואין אנו יכולים להעסיק את עצמנו בשאלות מוסריות, עם
ניפול לא יהיה טוב יותר, הגרמנים יבזזו את מה שיש, אבל היות
ואין כלום...  עכשיו האוכל חלק מאיתנו, עכשיו נושאים אנו
בתוכנו את הזיכרון...עכשיו אנו רקמה אחת, מחליא כמה שזה לא
ישמע.

השלג טועה, הרבה דברים המלחמה הזו משנה, דבר לא יהיה כשהיה,
אפילו שעה אחת לפני ההתקפה שלנו, התקפה של "הקנוסים", כך הם
קראו לנו, התקפה של בשר ממושמע.

רמאק כתב פעם שעייפים אנו מכדי לעשות מהפכה אחרי שכול זה יגמר.
אנו? אנו איננו עיפיים כלל, עייפים הם אלה שמסוגלים להרגיש,
לחוש. אנו הרחק מעבר לשלב הזה, תחושות הן מנת חלקה של פלוגה
לוחמת, לא כזו "התגוננת מפני השמדה" הנה שוב אני מצטט את
רמארק. רגשות אינן מנת חלקה של עיר שמחזיקה מעמד מזה שנה
שלישית.

900 יום היא תחזיק מעמד, היא לא תיכבש מעולם. מי שישרוד, לא
יהיה אותו הדבר אפילו לא הגנב, אפילו לא שעה לפני ההתקפה.

הדברים אותם כתבתי לא לקוחים משום מקום, הם אינם סיכום של
דברים שאיזה סבא סיפור לי.
זה התחיל בשיעור היסטוריה. אחרי זה חלמתי על זה. ואז צירפתי
דברים שקראתי, שאמא סיפרה ששמעתי בשירים מלחמה, בעיקר נימה...
הגעתי לדף ושפכתי את מה שקרה מנקודת מבטו של גנב, של קנוס
במערכה הזו.במלחמה בכלל.