"אאחח..."
"איזה יופי!"
"ייווווו"
"מה? כן, תמשיך תמשיך!"
כן.
סוף סוף עשיתי את הצעד הראשון: עברתי לדירה משלי!
שנה אחרי שסיימתי את שירותי הצבאי,אני, רוני הוא שמי בישראל,
החלטתי שזהו, נמאס לי להיות בבית עם ההורים. לא שהיה שם
גיהנום. דווקא היה ממש טוב אבל זה לא אותו דבר. כאן לא ינדנדו
לי על בגדים זרוקים, נעליים מפוזרות וכלים בכיור כל חצי שנייה.
בינינו למי זה לא קרה??.
מאחוריי קולות התנשפות וקללות עסיסיות: תום הגיע.תום הוא החבר
הכי טוב שלי מהגן ונשאר ככה למרות כל המכות, האיומים והצעקות.
לבחור יש עצבים, זה מה שבטוח!
הוא הניח עוד ארגז שיחסום את הנוף והסתכל עליי במבט של "מתי
אני אקבל כבר את כוס המים שלי??".הושטתי לו את כוס המים הכי
ענקית שיכולתי למצוא ונפלתי על הספה. לא יזיק לנו קצת מנוחה.
תום צעד לעבר הספה בצעדים ענקיים, דחף אותי קצת והתיישב.
"את יודעת שלא מגיע לך כל זה נכון?"הוא אמר.
"ברור"
"ואת יודעת שאת חייבת לי טובה ענקית עכשיו נכון?"
"בררררורר"
"אוקיי, רק בדקתי"
"אז אתה מגיע לחנוכה מחר?" שאלתי בזהירות.
"חנוכה! עכשיו רק דצמבר!" גיחך. "ססססתתאם באמת נראה לך שאני
אפספס את זה?! את פוגעת בי! אני נעלב, פגוע, גלמוד, בודד
כ"כ...יש לך מרפסת נכון??"
"טוב טוב קלטתי....אימאל'ה! מה יש לך??...." אמרתי, מזועזעת
מהדמיון הפרוע שלו.
"אחחח זה תמיד מצליח לי איתך...אז נראה לי שזה היה הארגז
האחרון. אני זז!" הוא קם ועף דרך הדלת.
"ת-ו-ם!" צעקתי.
"טוב, טוב, סתם צחקתי..."הוא חזר, חיבק אותי חיבוק דוב איחל
בהצלחה ואז...עף שוב דרך הדלת.
יושבת על הספה הנוחה שלי מסתכלת סביב ומרגישה מוכנה להתחיל
בחיים לבד...לבד...איזה דיכאון!
בערב ישבתי שוב על הספה ( פשוט לא יכלה לקום..כ"כ נוחה!!),
קופסת גלידה ביד. הדבר המושלם לאכול שבחוץ גשום, רעמים, ברקים
ושאר קולות משונים.לבשתי פיג'מה חמה וקראתי ספר, אירוע מיוחד
בפני עצמו. בדיוק הייתי בקטע המותח כשנכבו האורות!(היו בספר
כ"כ הרבה קטעים משעממים ודווקא בקטע המותח??)
רעש בדלת.לא ציפיתי לאף אחד והרגשתי כמו באחד סרטי האימה האלו.
מיהרתי למטבח, לקחתי מחבת וחיכיתי לפולש, מוכנה.
הידית הסתובבה ו...
"אאאההה!" שנינו צרחנו, אבל מיד התעשתתי והיכיתי בו בראש
(למרות שהיה לי די מוזר שפורצים צורחים,אבל כנראה יש
כאלה...).
התכופפתי לריצפה ונבהלתי. תום! מה לעזאזל הוא עושה פה באחד
בלילה??.סחבתי אותו במאמצים (ידעתי שאני אצטער על זה שתמיד
נתתי לו לאכול את חתיכת הפיצה האחרונה!) לספה הנוחה שלי והלכתי
להביא מים. השפרצתי  עליו קצת מים פה ושם וכשהבנתי שזה לא ממש
יעזור, שפכתי עליו את כל המים.
"מממהה? מה?"
זה עזר.
"אח...מה עשית לי?אני מרגיש זוועה!"הוא גנח מכאבים.
"תום! מה אתה חושב שאתה עושה פה? הבהלת אותי!"
"אני גוסס נכון?אני מרגיש את זה..."
"על מה אתה מדבר? " הוא חירפן אותה לפעמים.
"טוב...אני מוריש לך את כל הדיסקים שלי, את המערכת והכובע
מאיטליה..." (היה יותר משתלם לי לגאול אותו מייסוריו!)
"תום תירגע אתה לא גוסס, זאת סה"כ הייתה מחבת! ועדיין לא אמרת
לי מה אתה עושה פה". דרשתי לדעת.
"טוב. את זוכרת את טל? היא נפרדה ממני! כן אני יודע, גם אני
הייתי בהלם. כנראה שלא הייתי מספיק טוב בשבילה אבל כמה כוסות
טקילה די עזרו לעכל את זה. בכל אופן, ראיתי פיצרייה בפינה וישר
חשבתי עלייך. אז הגעתי אלייך עם הפיצה כדי שתעודדי אותי ותגידי
לי שאני אחלה ושהבנות לא שוות את זה...וגם עוד מעט יש משחק
כדורגל בטלוויזיה ואת הכי קרובה..אבל זה כבר נושא אחר"...
פיצה? על מה הוא מדבר? הסתובבתי ואז ראיתי אותה. שוכבת על
הרצפה, מוכנה לקראתה. מממ...נחמד. פתאום קלטתי שהוא ממשיך
לדבר.
"....באנג! ואת מכה אותי במחבת! ועוד במחבת נירוסטה! אל תשאלי
איך אני יודע את זה..". לא שאלתי.
"טוב בסדר אני מצטערת ..." הוצאתי את זה איכשהוא.
"זה היה כ"כ קשה אה?" הוא ידע. מאז החטיבה. הוא ידע הכול.
"גלידה!...בדיוק מה שאני צריך!" הסתכלתי עליו, הוא הסתכל אליי.
העפתי מבט לעבר הפיצה. הוא קלט.
"טוב נו בסדר...גם ככה כבר חיסלתי חצי בדרך". השתכנע.
אז ככה ישבנו שנינו, על הספה(הנוחה!), תום עם גלידה וקרח על
הראש.
אני מתענגת על הפיצה, מלכלכת את כל מה שסביבי, כמו תמיד. צופים
במשחק הכדורגל. כל מה שהיה חסר זה הבירות והגרעינים. את הבירות
מיד הבאתי, ועל הגרעינים ויתרתי. היה נחמד איתו, כמו תמיד.
אחרי המשחק, עודדתי את תום, להוציא אותו מהדיכי על טל, למרות
שנראה לי שהטקילות באמת עזרו.
"היא לא שווה את זה...תמיד אמרת שהיא הייתה צריכה להיוולד
בלונדינית....מגיע לך יותר...." (באיזשהוא שלב התחלתי להישמע
כמו פרסומת לבנק!)
הוא שטף כלים, הרים בדרך כמה בגדים, הזיז לפינה כמה נעליים.
הסתכלתי עליו ופשוט לא יכולתי למנוע מהרעיון מלעלות לי לראש.
גם ככה הוא בטח יבלה פה יותר מאשר הוא יבלה בדירה שלו (כשעוד
גרתי אצל ההורים, אימא שלי הרי הייתה מתחרפנת ממנו כשהוא היה
מחסל לנו חצי מהמקרר...) וגם תכננתי לבקש מההורים לעזור קצת
בשכר הדירה...שכנעתי את עצמי.
עכשיו הייתי צריכה לשכנע את תום.
"תום.."אמרתי בהיסוס. הוא הסתכל עליי וקלט אותי מיד.
"אל תחשבי על זה אפילו..". יו! לפעמים הוא ממש מפחיד אותי
בקטעים האלה.
"תחשוב על זה, זה יכול להיות ממש טוב לשנינו: אני מעודדת אותך
אחרי הפרידות שלך...אתה קונה לי פיצות בתמורה. אני אפילו אזמין
את כל ערוצי הספורט בשבילך..." ראיתי שזה עשה לו משהו. מה כבר
יש לו להפסיד?
"אני אחשוב על זה" הוא ענה.
ככה ישבנו שני חברים טובים, צופים בפרסומת של "מיאו חתולה",
צוחקים כל פעם מחדש רק מהפרצוף של זאב רווח,מתכננים תוכניות.
כבר תכננתי איפה הוא יישן וידעתי ששבוע אח"כ כבר נהלך בסופר,
מתווכחים איזה סוג נייר טואלט לקנות.
יש לי כנראה כוחות מיוחדים כאלה, כמו בסרטים.
או שזה סתם כי אני יודעת שתמיד כשהוא אומר "אני אחשוב על זה",

הוא תמיד מתכוון ל"כן". ככה הוא. תום.