הילתך עברה ביעף יום
בבוא דמדומי שמש
נח גופך
על מיטת חולינו
והחמה
אדומה נוסכת
אורה פעימותיה  
גלים אדומים
מנפצים בתוכי דם
מעגלים אחרונים
של גלים

נוקדת  על הרגעים
מפזרת גוונים
דובדבנים
בדמדומים
נועצת בקצפת
הנוזלת
וחולף עוד יום

בן ברית אלך
לאור ירח מלא
הפולח באופל
חברתי אליו
שיצאתי בשעת יום
והוא סב ברקיע
ואני על פני האדמה
מוקיע  נוזף ומרגיע
וקובע ומתקבע
בתוך זה הזמן
בשעה בה הלבנה
מפנה אורה לחמה
אלך לישון
ולא תחזה נפשי

בשחר קומך
ביומך
ועיניך המצועפות  
מראות
את כפות רגליי בחולות
והדברים פשוטים
ופעוטים
עוד נותרים
כמו כאב

איש הולך לאור לבנה
ואשה לאור חמה
גם נבדלת
עת תרדמתם
במות אהבתם

ונותר זה
הזמן
הניקרע
על קורותיו
כאבני רחיים
בין השניים
סובב לכת
נוטל זכרונותיהם
מפורר עד דוק
ומשליך כאבק
בעת הולכם