כשקר לי בלב, ועצוב
ושום דבר אמיתי- או החיים
לא נראה חשוב,
כשהגוף שלי צורח
כשנמאס לו לבכות
אז הגוף בורח-
זועק את המכות.
ואין יותר כוח-
לחשוב, להתחשב,
רק מרגישים מן מועקה כזו,
וכאב.
וחיבוקים שנותנים לי נראים מאיימים
ואנשים מנשקים פשוט משעממים,
וכל ראייה דוקרת,
כל מבט צולב,
כל נגיעה שואגת אימה,
שורטת את הלב.

והכוכבים שלמעלה כמו מסמרים ענקיים,
ננעצים לי במוח ולא עוזבים.

והירח גם הוא שולח אליי שנאתו,
והשמש עם האש שלה- שורפת אותי בלהבות.

והחול של הים שורף את הרגליים,
והנשיקה שלך גם היא שורפת-
את השפתיים.

ורק הים, הוא שקט, טהור מחליא
ומתוך כל הגהנום,
הוא יישא אותי לגן עדן שלי.