אנשים שאני לעולם לא אכיר.
מנגינות שאני אף פעם לא אשמע.
ציורים שאני אף פעם לא אראה.
חיים שאני אף פעם לא אשפיע עליהם.

לב שכבר נשבר.
זמן שכבר עבר.
פצע שנסגר.
רגש שנגמר.

הנה אני שם,
עכשיו אני כבר פה.
אז הייתי ככה,
עכשיו מזמן כבר לא.

ידעתי מה לעשות
אבל לא עשיתי כלום ?
למה לא מצאתי את עצמי ?
לפני הקיר הלבן העצום.

אני בוהה לי בתמונות.

עכשיו אחרי שנים נסגר לגמרי הפצע,
מי יודע באיזה עוד תמונות אני נמצא ברקע.

הצלקת הזאת לא תיעלם לעולם,
לפחות עד שאני לא אכבוש אותו.