[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רומי מור
/
פלאק

פלאק, פלאק, פלאק מכפכפי האצבע, העולות במדרגות, העיד שהיא
חוזרת הביתה.
שליח השטן שיפר את תנוחתו על הספה ושפשף את ציפורנו בקצהו
המחודד של הזנב האדום שלו.
היא חזרה שזופה ורגועה מהנחל, ונותרו לה עוד מספר דקות של שקט
את שיבוא להציק.
זה היה יום שישי. עוד יום שישי בשבילה, חסר מנוחה, יום שבו
הייתה נזכרת בערגה בלילות השישי בבית משפחתה בזמן שהיה נראה כל
כך רחוק, כאילו היה זיכרון של מישהי אחרת, בימים שהוריה היו
עוד מאושרים וביחד. אז אימה היתה מבשלת ארוחת שבת, וכשהסירים
היו על הגז היו מתכנסות בנות המשפחה ומדליקות נרות שבת, מברכות
ומתנשקות, ובארוחה אביה היה מקדש על היין ועל הלחם, וכולם עוד
היו שם, מקובצים, ואיך היום, כשמלבדה ומלבד אביה לא נותר אף בן
משפחה בארץ, איך היום זה נראה זכרון מגלגול חיים אחר.
וביום הזה ובלילה שיבוא אחריו, כאילו מחליף משמרת, היא תהייה
לבד.
לבד היא תוכל לשתוק, או להלקות עצמה במילים קטנות רעות,
בביקורת קטלנית על למה היא לבד, לשלוח הערות מעליבות שיגידו
"מגיע לך, ומגיע לך".
ברגעים ציניים היא מזמזמת בחיוך שירי בדידות, שרה:
"זו הייתה חמימות חולפת, היה נידמה לי שזה האושר, אחזתי בו
לרגע וחשבתי שאילו הם באמת חיי, כעבור שעה היתבדתי, נפלו עלי
השמיים, לא יודעת מה עליי לעשות...".
טוב, טוב, חשב השליח, הגיע הזמן לקום לעבודה, יש גבול אפילו
למה שמי שביקר בגהינום יכול לסבול...
המעבר בין ההנאה השקטה שלה מלא לעשות כלום, למתקפת המחשבות
החותכות היה כמו הסטה סתמית של הראש שמביאה לתפיסת השריר
בצוואר בעווית כאב חדה.
רע לי, היא חשבה. משעמם לי, ריק לי , לבד לי. אחת אחרי השניה
צפו בה מחשבות מרירות.
היא כבר הייתה אחרי מקלחת נעימה, שערה הארוך גלש על גבה החשוף,
לבושה יפה ומריחה טוב, הסירים היו על האש, ארוחת ערב מלאה תהיה
מוכנה בקרוב, אך לא היה לה עם מי לחלוק אותה.
היא סרקה בראשה את רשימת המכרים שלה, תוהה את מי עוד תוכל
להזמין, כי הידיד שאתו קבעה, בתקווה שהמפגש אתו יביא הכרות עם
אנשים נוספים ויקל ולו במעט את הריקנות שעולה בה כמו בחילה או
צרבת, עוד לא החזיר צלצול.  
אין אף אחד. אף אחד לא אוהב אותי, אין לי חברים, מחשבה אחרי
מחשבה, מלקה אחר מלקה.
נזכרת להדליק נרות. מציירת עיגולים מעל ללהבות, מתפללת,
אלוהים, עשה שיהיה לי טוב, ובראש משלימה מנורית גלרון - בבואו,
בחבקו, בלכתו..., מבקשת, מתחננת כמעט, שיעשה שיהיה לה טוב.
השליח ידע שהיא כבר מוכנה, שהמחשבות ששילח בה ימנעו ממנה לזהות
את נוכחותו, ואז בשקט, כרקדן המניח רגל אחר רגל, בתכננו לפתוח
בסיבוב, קרב אליה ונשק בשפתיו האדומות, היבשות את צווארה
החלק.
היא הרגישה במשהו, מעקצץ, מגרד, כמו וירוס של הרפס המתכנן גיחה
מחודשת, עיוורת לכתם שהלך ופשט בצורת עיגול מכוער, כתם שידאיג
אותה, שלעולם לא תוכל לדעת ממה בעצם החל.
הידיד סוף סוף מתקשר, מזל שהוא בנאדם שהיא סומכת עליו, יודעת
שבאמת היא לא לבדה עם הבדידות, אבל היא מרגישה שהיא כבר לא שם,
מבולבלת היא מגרדת את הנשיקה ולפתע היא מרגישה שדביק לה
באצבעות. איכס! מה זה? היא הודפת בחדות את הכסא ונכנסת בקצה
השולחן בדרך למראה, מגלה לחרדתה שמה שחשבה שהיא עקיצה תמימה של
יתוש הפכה להיות משהו מפחיד ולא ברור.
השליח טמן בה את הזרע.







חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צמחוניים סופם
שייטרפו.





ביג מק.


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/8/03 11:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רומי מור

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה