"כאן גרים בכייף: אשר, סימה, מירים, הדס אסתר ומעיין אלמגור".
כמו בכל משפחה שאפשר להגיד עליה שהיא, בלי עין הרע, מורחבת, גם
אנחנו כאלו. רק שאצלנו זה קצת יותר מסובך:
אשר- האבא, הגרוש, הנשוי, הבייביסיטר-מטפלת והבן של אמא שלו.
סימה- האם, הגרושה והאוייבת.
מירים- האישה, האמא של... הבדיחה המשפחתית, כמו בכל עלילה
טובה-הבלונדינית.
הדס- האחות, הבת והצעצוע.
אסתר- הבת של... והנודניקית.
מעיין- המספרת, ישראלית ברוח רוסיה והטינאייג'רית התורנית.

פרק א':
כמו בכל טלנובלה, הכל התחיל בקיץ אחד, בו סימה ואשר החליטו
להתרגש "וזה סופי!" קבעו. לא מעיין ובטח שלא הדס הצליחו להחזיר
את המצב כמו שהיה פעם. אבל המצב החדש דווקא מצא חן בעיניהן של
הבנות.
עד שיום אחד הגיעו מירים ואסתר לאחוזה, בה התגורר, לבדו, אשר.
מעיין והדס הגיעו לביקור ומצאו שתי הולנדיות, האחת בלונדינית,
והשניה שטנית עם אף ארוך.
לאט לאט התרגלו הבנות להימצאן של השתיים, עקב חתונתו של האב
ומירים.
האם, סימה הייתה נורא "בעד" החתונה. על אף שמעיין הזהירה וחזתה
מראש את הכישלון. (פרטים בהמשך).
מירים, שהייתה עניה מרודה, ואסתר הייתה קורבן לאב זונח- התקבלו
באחוזה כנסיכות. מירים קבלה "חופשת עבודה" במשך שנה, ואילו
אסתר, זכתה במלתחה עשירת שמלות תוצרת חוץ בהשראת מג'דל כרום.
למירים היו כללים:
1. אין להכנס לבית בנעלים שסולייתן דרכה ברחוב, לאחר שטיפת
הריצפה.
2. אין להכנס לחדר השינה של המבוגרים (ע"ע מירים ואשר) ללא
אישור בכתב בשלושה העתקים, עם חתימה של ההורים והמחנכת.
3. אין לאכול צ'יפס מוכן כראוי, אלא, לאוכלו שרוף למדיי וקשה
כמו אבן, מחשש להרעלת שמן.
4. כמו כן, כהמשך לסעיף הנ"ל יש לטגן את הצ'יפס אך ורק
במרגרינה, דלת כולסטרול ודלת קלוריות.
5. חובה לאכול את האוכל שמירים בישלה, אחרת העונש הצפוי לאשר
הוא בכיות, היסטריות ואיומיי התאבדות.
6. אין להעיר הערות על האוכלהעיצוב של הבית, בפני
המעצבת(מירים) מחשש לכל אותם הקטגוריות הנזכרות מעלה, בתוספת
מבטים רועמים והתנקשויות.
7. יש לאפשר לאסתר לשבת בראש השולחן, כיוון ש"ככה מכבדים
אורחים"
8. לא לשכוח שאין להשתמש במחשב לאחר שעת כיבויי האורות של
מירים.
9. אין ללבוש חולצות בטןג'ינסים בגזרה נמוכהשמלות צמודותכל דבר
שנראה טוב על הגוף מכיוון שהסיטואציה עלולה לגרום למירים לקנא
והיא לא אחראית להשלכות.
10. ב-ה-צ-ל-ח-ה!
על אף המגבלות שהציבה מירים בפני דיירי הבית, הצליחה החבורה
למצוא דרכים כדי לשרוד.
אתם בטח חושבים שהחיים שם היו נוראיים, אבל תתפלאו! זה דווקא
היה משעשע להחריד.
בהתחלה, מעיין, כידוע וכראוי לטינאייג'ריות החליטה להתמרד-
היום היא(כלומר מעיין) תבשל! וכיוון והאוכל יצא אכיל וטעים,
מירים יישר נכנסה לכוננות, והודיעה חגיגית לאשר שהיא רוצה לזמן
פגישה עם יורשת העצר, סימה.
סימה הגיעה לאחוזה והתקבלה בטקס קבלת פנים חגיגי, שלוו ואף
הוגשה לה כוס קפה כשרה. מירים הסבירה לה, שלמעיין יש יותר
מידיי חופש ועודף בטחון עצמי. הריי איך היא מסוגלת לעמוד ולבשל
למשפחה שלמה אוכל טעים?! לא ייתכן. וגם שמעיין והדס, נורא לא
מנומסות, ולא מחונכות. הריי ילדות צריכות להתנהג כמו הבת שלה:
צריכות לחטט באף, צריכות לצרוח ולבכות בכל פעם שמשהו לא נראה
להן, צריכות לצקצק עם השיניים ולהציק לכולם. אה כן, צריכות
לבעוט ברגליי כל היושבים ממולם ומצדדם, צריכות להיות בעלות
אוצר מילים עשיר להוריהן שכולל את מילות המפתח: מאנייקית,
בת-זונה, מכוערת.
והבנות שלה (סימה) בכלל לא כאלו! הן ההיפך הגמור! ולא יעלה על
הדעת מצב שכזה, במיוחד לא אצלה בבית. על כן היא תחנך אותן!!
ועוד משהו, היא הוסיפה, "אני האישה בבית!" תגידי למעיין, "אני
מבשלת. אני מנקה. אני, אני ורק אני!"
אחרי כל אלו לא נותר לאמא סימה ולבת מעיין לציית לכללים ולצחוק
כאילו אין מחר.
האמא סימה גם שקלה לשלוח אותה לטיפול פסיכולוגי.

פרק ב':
זה קרה חודשיים לפני חג פורים.
הוא שלח לה מבחר תמונות שלו, והיא ענתה לו בשנינות. הוא החזיר
לה תשובה מפולפלת ושאל הרבה שאלות. היא לא ענתה. הוא המשיך
לנג'ס, היא החליטה להתעלם.
היא כתבה לו הכל. מה שעלה במוחה. בכלל לא עשתה חשבון:
"אז, שוב בוקר טוב לך.
הפעם- בוקר גשום וטוב, אני מקווה. זה סופשבוע רגוע בגלגל"צ,
וזו השעה הקבועה שאני מבריזה ממנה, אז מותר לי לקום מאוחר
(הלוואי, פשוט אבא שלי הנודניק הזה העיר אותי מוקדם..:) ועם
הקפה להקשיב לגלגל"צ ולענות למכתבי המייל:)
אז, אהבת את הסיפור על המכון? (תגיד, יש לך נטיות סאדיסטיות
שכדאי לי לדעת עליהן???) אתה מזדהה איתן? (יש לך נטיות, כלשהן
שכדאי שאדע עליהן??!?)
ובקשר ל"ממש חמודה", שכח מזה. אני בחיים לא אהיה חמודה, ובטח
שלא "ממש" הפעם האחרונה שהסכמתי להיות חמודה הייתה כשאבא שלי
שיחד אותי וביקש ממני להיות לבושה בצורה נאותה (בלי
מינימחשוףשיער בגוונים סגולים) והוא גם קנה לי שמלה ב400 ש"ח
(מה לא עושים בשביל האירוע המשפחתי?!) ואפילו אמר שאם לא אפחיד
את הדודות ( דודה: "מעייני (אמא'שלך!) חמודה (היית מתה) גדלת!
(גם את, רק לאורך) איך בבי"ס?"
מעיין: "ביצפר? שו האדה ביצפר? אני חושבת שהתבלבלת, אה לא
בעצם, בטח דיברת איתי לפני שנתיים, פשוט העיפו אותי בגלל
הסמים, או האלכוהול... אני כבר לא זוכרת...")
ולחייך. זה עלה לו דיי הרבה. אבל מה, אני לא שווה את זה?!
האמת..
בכל אופן, אם אתה רוצה שאהיה נחמדה- אתה יודע מהם התנאים:)
טוב, אני רואה שאני ממשיכה למשוך את המייל הזה, וכבר שכחתי מה
רצית, אז, האני אווי, בוקר טוב!"


והוא?
בהתחלה הוא לא ידע בת כמה היא, אבל היא:
"הפעם אענה לך בתוך הטקסט שלך, חפש את המילים שלי. או שפשוט
תקרא הכל:

מכתבך העלה שאלות ותהיות  רבות ואני שתיתי קצת הרבה (אפילו
שאסור) כך שהמוח שלי קצת מעורפל ומבולגן אז אם יהיו שגיאות
כתיב   ו או הדברים שאני אכתוב יראו לא מסודרים....  הכל הזין!
(כן כן, בסדר) אז הנה:

ובכן יקירתי מעיין, לפי איך שזה נשמע אני לא כל-כך אקבל את
המכות שאת חייבת לי על זה שהעיפו אותך מהשיעור בגללי כי את
רואה את זה כדבר טוב....בטח שזה טוב, אבל זה לא פותר אותך
מהמכות שלך.  (כמבוגר אני חייב לומר לך שזה מאוד חשוב
ללמוד(בלה בלה) ואל תעשי צחוק מהלימודים - תשקיעי. אבל
לעזאזל עם זה, תעשי מה שעושה לך טוב).
מה שכן.... אני לא זכרתי שאת בת 17 אוקיי, בקשר לגיל, לא
יודעת מי אמר לך 17, אבל יש הבדל ענקי בין האינטרנט למציאות.
בצ'אט לדוגמא מותר לי להיות מה שבא לי, בת כמה שמתחשק לי באותו
הרגע ועוד "סטאפ" מהסוג הזה. האמת, שאני בכלל בת 15. אמנם קצת
יותר "מבוגרת" (גם נראית, גם נשמעת (אוח! הקול הרדיו-פוני) וגם
מתנהגת;), ועל כן, לא תהיה שום "בעילת קטין" אפילו לא "בהסכמה"
כיוון שאני בכלל לא בטוחה שתפגוש אותי אי-פעם... מלדבר איתך
הייתי בטוח שאת לפחות בת 20 (מחמאה אני מניח אבל אל תתלהבי).
יש הבדל של חמש שנים בינינו , אפילו יותר(יותר:)....   את
אפילו לא חוקית... ואני לא אוהב בעיות עם החוק...  (האנשים
האלה עם המדים הכחולים בדרך כלל לא ממש נחמדים כשאתה עובר על
החוק, ועוד עם ישמעו שזה בעילת קטינה.... וואי וואי) מצד
שני... אני חייב להצדיק את השם שלי כבת-ימי.... אז אם לא
דוקרים מישהו אז לפחות זה.... כן, הסברנו למה זה- לא יקרה.

מה כתבתי שהצחיק אותך....? אני בדרך כלל נורא לא מצחיק... אני
מחייך הרבה אבל זה בגלל שאני בוהה באוויר וחושב על כמה נהדרים
תפוחי אדמה וכאלה....

מאיפה את בכלל?!?!?
אני גרה ב(מצונזר)-סיטי (ד'ה פרובינציה.)
איך קראת אימייל בכיתה - את עשירה...? יש לך פאלם או
לאבטופ....? כי אם כן.... אז זו לא תהיה עבירה על החוק... זו
תהיה "אהבה"
:) לא, זה שיעור אזרחות שעושים בפורום, והייתה לי גישה, שיעמם
לי מאד, אז..
אה... אבל עכשיו כשאני חושב על זה ייתכן שצחקת מ"בת ישראל
יופיך נמדד בצניעותך"...  (נכון...?)נכון.

עוד לא ענית לי על השאלות שם למטה , שרק מתרחקות ממכתב
למכתב..האמת, שאין לי אותן..הן נמחקו במכתב ההוא, מצטערת, שאל
שוב."

ואז הם נפגשו, זה הלך ככה:
"פרק א' : עזריאלי והשפה העליונה של מעיינא.
הגעתי לעזריאלי למקום המיועד לאחר 25 דקות של חיפושים אחר
יציאת הרכבת ו... היו ברקע שירי פורים מעצבנים, קיבלתי טלפון
מעמית לשעבר (לעזאזל למה דווקא עכשיו?!) והוא לא הסכים לסתום
את הפה, לפתע ניגשה אלי בחורה, די מקסימה, חמודה להפליא,
"יוני?!"  שאלה ומבט מלא תקווה בעיניה...   (מממממ....
יאמי!!!  חשבתי לעצמי)  הנהנתי לחיוב, סימנתי לה שאני מצטער
שאני כבול למכשיר הסלולרי שלי  ומיד אני איתה; והיא, היא הנהנה
מין הנהון מתקתק שכזה והמתינה בסבלנות, השתדלתי לסיים את השיחה
כמה שיותר מהר כשמחשבה אחת פועמת במוחי (-יאמי!!!)
אז לאחר שניתקתי לעמיתי לשעבר באמצע שטף דיבורו...  חברתי אל
הילדונת המקסימה (רציתי לכרוך את ידיי סביבה ולהתחיל ללכת אבל
- זה היה מורכב  מוקדם מדי) ושאלתי אותה מה ברצונה לעשות,
"קפה"  השיבה לי כאילו זה היה ברור, "קפה" אמרתי....  לאחר
שהתייאשה מהחיפושים אחר קפה ארומה, הגענו ל  "CUP OF JOE "
שנינו לגמנו לעצמנו קפה הפוך, השיחה (שבמהלכה השפה העליונה של
מעיינא הייתה מלאה בחלב מוקצף ואני השתעשעתי)  הייתה מעט פחות
מקולחת, היא אפילו קצת גימגמה, ולא הייתה כל-כך מעניינת (השיחה
לא מעיינא), אני מניח שעדיין היה קצת קרח באוויר, אבל אני מניח
שגם הצלחנו להמיס אותו בצורה לא רעה, כי כשהצעתי ללכת משם
למקום אחר - היא כמעט קפצה מכסאה מרוב אושר.
פרק ב' : שנקין, ורוד מזעזע וסטיות.
משם נסענו לשנקין וחיפשנו משהו ורוד ומזעזע, עם הזמן גיליתי
שהילדה היפה הזו היא אותו יצור בוגר ואינטלגנט שהתכתבתי איתה
לאורך מספר השבועות האחרונים, היה לי מאוד נחמד איתה, השיחה כן
הייתה קולחת, ואפילו מעניינת, ומלבד העובדה שהייתי מעט נבוך
(כי לעזאזל! היא בת 15)  הכל היה נהדר.  אח"כ הלכנו לחנות בשם
"בוטן" שם היא חיפשה משהו סגול ומזעזע ואני בדקתי איך היא תגיב
לסטיות שלי (אזיקים שוט וכו') היא הגיבה בדיוק איך שצריך...  
(יאמי!!!) משם הלכנו לנחלת בנימין (שם היא הדגישה שיום הולדתה
חל בעשרים וחמישה לינואר), ראינו בחור הודי משוגע עם שפם לבוש
פאה בלונדינת שר שיר נחמד וצחקנו (בשלב הזה עדיין לא ידעתי מה
אני חושב עליה ולא ידעתי מה היא חושבת עלי) לבסוף הגענו לאיזו
חנות בקינג ג'ורג' שם קנינו משהו ורוד ומזעזע... ו...זהו -
יאללה להחזיר אותה הבייתה.
פרק ג': הדרך הקצרה לכיוון הבית.
אמא התקשרה, אז הגיע הזמן לחזור הבייתה, אבל לפני שאני מוריד
את הילדה בעלת הראש המלוכלך (שעד עכשיו כבר גילינו שאנחנו
חושבים שהיא די מקסימה והיינו רוצים עוד פגישה) אנחנו חייבים
לברר אם גם היא רוצה... מממ...  איך אנחנו עושים את זה....  
"מעיינא, אולי תגידי לאמא שאת נורא נהנת ואת רוצה להישאר?"
והיא, הילדונת בערמומיות, הצליחה לתרגם את המשפט התמים שלי
ל"אתה נהנה ואתה רוצה שאני אשאר" (והיא צדקה) אז הילדונת
נשארה... חייכתי לי מלא סיפוק, ואני ומעיינא הלכנו לאכול.
פרק ד': יטבתה ו-14 שיחות שלא נענו.
לאחר התייעצות קלה החלטנו שנלך לאכול ביטבתה, אז הלכנו, אני
הזמנתי מרק בצל, פאט-תאי ושיק פירות והיא, סלט, ספגטי יטבתה
וקולה.  במהלך הארוחה רק חיבבתי אותה יותר ויותר, היא שעשעה
אותי וגם אני אותה (רק שחלק מההלצות שלי היו על חשבונה והיא
נעלבה), היא ניסתה להגעיל אותי בזה שהיא אמרה שהאוכל שלי נראה
כמו תולעים ומיצי קיבה, אני (בסופו של דבר) התחלתי להרגיש
בחילה וסיימתי לאכול... בכל אופן שנינו די נהנו רק שבסוף
הארוחה גילינו שסבתא התקשרה 14 פעמים אז היא קצת כועסת שלא
הייתה תשובה (מעיינא קיבלה על זה עונש).
פרק ה': החטא - יוני.  העונש - על האש.
כשהחזרתי את הילדה המקסימה לבית של מימי, היא... קצת נעלבה מכל
ההקנטות שלי, ניסיתי להסביר לה שאני פשוט שיכור מכוח אבל זה לא
ממש עזר, היא גם הייתה קצת לחוצה כי סבתא כועסת ואז נורא
מיהרנו... אחרי ים של התנצלויות ועשרות נסיונות של מבטים
חמודים מצידי הגיעה הסליחה וכשהגענו הביתה אני כל-כך, כל-כך
רציתי לנשק אותה, היא אפילו ביקשה נשיקה וחיבוק, אבל לא ידעתי,
מוקדם מדי? אם היא רוצה בכלל? (אחרי הכל היא קראה לי אח גדול,
לעזאזל - אני אנשק אותה?!) אבל, היא כל-כך מתוקה...  טוב -
עדיף שלא... נראה אח"כ אם היא רוצה עוד פגישה אם כן אז ננשק
אותה. אז...   אז חיבוק קטן, וחיכוך של הלחי ומעיינא הלכה
לה...  (אבל דאגנו שהיא תתקשר כשהיא תוכל).
פרק ו':  הודעות SMS וסיכות אבודות.
כשהגעתי הביתה עדין חשבתי עליה, (כן, כן אפילו אחרי נסיעה של
10 דקות) היא הייתה מקסימה!!! אז שלחתי לה הודעת טקסט שתתקשר
אלי כשתוכל, אחרי יריית מטחים של הודעות בינינו המצב היה כזה:
היא שכחה את הסיכה המדהימה שלה אצלי, היא חטפה עונש מייסר
בגללי, אמא קצת כועסת עלי, ו...  היא נהנתה  (יש!!!)    
אני הסברתי שאני לא רוצה להיות אח גדול ולא אבא...  והבהרתי לה
שאני רוצה פגישה נוספת ושגם אני נהנתי  (היא גם אמרה "יש!!!"
אבל בלב) ובסך הכל שהיא פחות או יותר הרשימה אותי לטובה. וכך
נגמר לו היום, היא הייתה מיוסרת ואני הלכתי לרקוד...

פרק ז': יוני לא שנון כשהוא מתעורר.
חזרתי לי בערך בחמש לפנות בוקר מהמסיבה ולאחר שש שעות שינה
העיר אותי הבוס הנחמד שלי (הלוואי ויאריך ימים כמו דג זהב)
והריץ אותי לדואר, הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהתעוררתי היה
מעיינא (הפתעה...?  לא חושב...) אז התקשרי אליה, כי רציתי לדעת
אם אכן היא התרשמה לטובה ממני כמו שחשבתי או שמטחי העלבונות
שלי היו צורמים מדי, ובכן, כנראה שהיו לי פלוסים מסוימים שכיסו
על הצרימה מכיוון שמעיינא היפה שכנעה את אמאל'ה להשאר עוד יום
אחד ב"גיהנום" (כפי שהיא קוראת לבית של מימי ליותר משעתיים)
בשבילי, אך ישנו מילכוד - אתה צריך לפגוש את אמא!  (מוסיקה
מפחידה).
פרק ח': עובדים על מימי.
הגעתי לביתה של מימי ומעיינא ואימה קיפצו להן במדרגות בכדי
לפגוש אותי, אימה של מעיינא אהבה במיוחד את העגיל שנעוץ לי
בגבה, פגשתי אותה, אישה נעימה למדי (מעיינא שכנראה נכוותה בעבר
דאגה לוודא שאני לא מפנטז על אימה) פטפטנו כחצי דקה ואז הגיעה
אחת השאלות המביכות שנשאלי אי -פעם...  "אתה יודע בת כמה היא?"
שאלה אימה של מעיין כשהיא מרימה גבה
"בוודאי" עניתי...  אך התשובה הזו לא הספיקה...  "בת כמה?"
מעיין נעצה בי מרפק, אני הסמקתי ואמא המתינה בשקיקה לתשובתי
"בת 15 ?"  חצי עונה חצי תמה ומקווה שאני צודק.  "כן"
(יופי זה נגמר)...  אז אחרי הפגישה הנחמדה עם אמא'לה אני
ומעיינא הלכנו והותרנו את אמא לקפוא לה ברחוב.
פרק ט': קפולסקי.
לאן?  קפה!  ברור...   טוב אז קפולסקי על הטיילת. לאחר
קילומטרים ספורים וכמה ירידות על בת-ים הגענו לקפולסקי שם
שתינו קפה ומעיינא היפה הספיקה כבר להכתים את חולצתה, (אבל אני
לא הקנטתי אותה על זה - במקום זה העדפתי לנעוץ מבט בשדייה
המושלמים) לאחר לגימות מספר מן הקפה הדי מגעיל הרגשתי צורך
לדבר על מהות היחסים שלנו, בכל התחיל מזה שרציתי לומר לה שעל
העובדה שהיא לא יכולה לשתות אלכוהול אני יכול להתגבר די בקלות,
ומהפרש הגילאים אני בהחלט מוכן להתעלם כי היא לא מראה שמץ של
סימן בהתנהגותה לגילה האמיתי, הבעיה היחידה הנוספת שאני רואה
היא המרחק... שזו אכן בעיה אבל אם נחליט להיות רציניים אני
בטוח שנתגבר...  אבל לפני שהספקתי לפצות את פי, הנסיכה הקטנה
החלה לשטוף אותי בקומץ המילים שכל-כך רציתי לשמוע מבחורה:  "אם
אתה מדבר על להיות חברים - אין מצב!  (מה?  למה לעזאזל??? את
באמת רואה בי אח גדול???)  אין לי בעיה להתמזמז ולעשות כיף
ולצאת (אה.....  איזו הקלה!) ואפילו יותר כי יש לך איפשהו שם
קצת אינטלטגנציה, קצת. אני סך הכל בת 15 (תאמיני לי - אני
יודע!))  מה אני צריכה חבר? אני לא רוצה לעבור שוב את מה שהיה
לי עם --(מה לעזאזל היה לך עם "-"?!?!?!?  אני באמת לא יודע)
וכל הטירטורים והנסיעות, זה לא בשבילי"  פה אני אפסיק את
הדיקלום....  (רגע רגע רגע....  יכול להיות שמצאת פה בחורה,
יפה, אינטליגנטית מקסימה....  שרוצה רק לעשות כיף, בלי קשרים
ובלי מחויבות???  חשבתי שזה מיתוס! הם אמרו שלא קיים דבר כזה
- מצאתי את הגביע הקדוש!!!  אבל במקום לומר את כל זה, חייכתי,
הנהנתי ואמרתי שסבבה)
פרק י': בואי אני אסביר לך בדיוק מה אני רוצה.
נסענו קצת, עשינו סיבובים, רציתי לקחת אותה למקום שקט, שנוכל
לדבר, אבל שלא תחשוב שאני מנסה לזיין אותה... רציתי להבהיר את
העניינים....   גמגמתי המון, ולא הצלחתי לדבר והיא - היא הייתה
מאושרת מזה שהייתי לחוץ, מהעובדה שאוצר המילים שלי נעלם לו
איפשהו, נשאר בקפולסקי, אז אחרי ניסיונות רבים להסביר, פשוט
ויתרתי והנחתי שהדברים יתבהרו יותר מאוחר ולא יזיק להשאיר את
הדברים כמו שהם....  ואז...  הגיעה שיחת טלפון מבורכת!!!  אמא
אמרה שהיא הולכת לסרט.... שהיא מצטערת אבל יוני יאלץ לשעשע את
מעיינא לפחות עד אחת עשרה (לעזאזל חשבתי לעצמי... מה אני עושה
איתה עכשיו עד אחת עשרה - ואז נדלקה נורה מעל ראשי...) רוצה
לבוא אלי הביתה?
פרק יא': אני מעיינא והמחשב (או למה לעזאזל אמא לימדה אותה על
החצאית?).
מעיינא ואני הגענו אלי הביתה, היא בדקה אי-מייל ו...זהו... שם
זה נגמר בערך...(הפרטים שמורים במערכת)   החזרתי אותה הבייתה
(כולי מדושן עונג ואפוף קסם).
מטר מחמאות מגיע להיזהר....
היא מדהימה, היא מקסימה, יש לה גוף מדהים, תלתלים רכים שמדיפים
ריח משכר, זוג העיניים הנוצצות ויפיפות שראיתי מעודי וכשמשלבים
את הכל עם החיוך שובה הלב הזה....  
היא בהחלט הקסימה אותי....  ובהחלט היה לי כיף איתה, ממש כיף
(אני חושב שגם היא נהנתה קצת אצלי) ולבחורה הזו יש ראש על
הכתפיים שחבל לכולם על הזמן!
אז עכשיו כבר שלוש...   והקסם כמעט פג...  (אני בטוח שאצלה
ההרגשה דומה)  אבל אני חושב שיש לנסיכה זמן עד שהיא תימחק
מזכרוני, בסך הכל היא הותירה רושם די טוב..."

ואחרי הפגישה הזו, הם כבר הרגישו כ"כ קרובים:
"יוני: נסיכה שלי...?
מעיינא: די יוני אתה מביך אותי....   מה?
יוני: תעשי לי טובה...
מעיינא: טוב  - נותנת ליטוף-
יוני:  לא זה....  אבל תעשי עוד פעם.
מעיינא:  - עושה -
יוני: תספרי לי על מה היה בינך לבין ---...  אהבת אותו? הוא
אהב אותך... מה קרה בינכם...  מה זה כמעט אנס אותך...
מעיינא:  לא בא לי...  זה סתם יכניס אותי למצב רוח רע
יוני: אז לא עכשיו...  כשיבוא לך טוב...?
מעיינא: מה שתגיד יוני - אתה המלך
יוני: עכשיו את מביכה אותי...."

ואז הוא שאל שאלות:
"לאילו מהקריטריונים הבאים את חושבת שאת עונה: (את רשאית
להרחיב על כל אחד):
אוהבת סיכונים תלוי עד כמה הם מסוכנים, אופטימית בד"כ,
אחראית מאד. אם אני לוקחת על עצמי משהו, תמיד אעמוד בו,
אסרטיבי תנו, ברור!, ביקורתית אפילו איימו עלי פעם בגלל
זה, אדיבה(פחחחחחחח), בעלת חוש הומור:))), דינמית
אממ.., הרפתקנית ע"ע אוהבת סיכונים, חתולת מין מיאוו,
חברותית וואנה בי מי בויפריאנד? (ככה?), חרוצה ע"ע אחראית,
יצירתית יש לי את זה, מופנמת אני??!?, מפונקת גרררר ,
ספונטנית יחסית, כן, סבלנית לא תמיד, סקרנית לא. אם
מסתירים ממני משהו, אני הופכת למניפולטיבית! שזה אני ועוד
איך- כן!, סלחנית (היית מת), פשרנית רק כשאין ברירה,
ליברלית ופתוחה (ולא תרתי משמע, חרמן), רגישה רק במסג',
רומנטית רומנטיקה זה לא ממש הצד החזק שלי, שאפתנית תמיד,
לטוב ביותר שאני יכולה, לא מרחיקה יותר מידיי, שתלטנית ואוו,
איך שמת לב. פשוט גאון אתה. מי שתלטנית?! אה?!! תענה לי!
ומייד!!! מיייייי?!?! אני?? נ-כ-ו-ן!!!...
הייתי מוסיפה גם קצת סנובית לעיתים, ובעלת יחסי אנוש מעולים
(ברוב המקרים, או שאולי זו המניפולציה?...)"

ויום אחד הוא כתב:
"ביקשת שאני אכתוב לך... אז אני כותב
את משגעת אותי מעיינא...  משגעת...! חזרתי עכשיו מהבית
חולים, לא אכלתי כל היום אז אני הולך לאכול...  ואולי אח"כ אני
ארחיב...  
אבל מה שאני כן אגיד לך זה שהיה לי ממש ממש ממש כיף לראות אותך
בסופ"ש, היום היה לי ממש ממש נחמד ואפילו גיליתי שמישהי
התגעגעה אלי מאוד...
את משגעת אותי מעיינא... אני לא חושב שיש מילה אחרת לתאר...
משגעת...!  
כן, אני יודע שאני מנפח את האגו שלך... ואני לא  בהכרח חושב
שזה דבר טוב אבל מה לעשות...?  טוב לי איתך... : /
תתקשרי אלי אם תרצי...  ואז זו לא תהיה אגדה

שלך במורת רוח
יוני שנשאר עם טעם של עוד על השפתיים"

ואז הוועידה החליטה:

"לאור איומייך האחרונים התכנסה ועדה שדנה בנושא נטילת הכינוי
ודנה בסיבות שהביאו להחלטה הנ"ל,  לאחר דיונים ממושכים בנושא
(מספר שעות), הוחלט לשתף אותך במניעים השונים על מנת שתוכלי
להזדהות עם החלטת הועדה...

הנושא העיקרי עליו התנהל הדיון הוא - העובדה שיוני צריך לשכוח
ממך, להתחיל להתכתב איתך כאילו היית ידידה  אחות קטנה ותו לא,
יוני מעולם לא היה טוב ב"להשאר ידידים", לעיתים הוא נורא רצה
בכך אבל, הוא פשוט לא יכל לסבול להיות ליד מישהי שהוא מרגיש
כלפיה רגשות רומנטים ולא להיות יכול להביע אותם (יוני שונא
להיות עצור), זה קרה לו בעבר עם החברות שלו, הפרידות היו יפות
ולכן לא הייתה סיבה נראית לעין להעלם אחד מחייו של השני, אבל
לאחר כמה ניסיונות כושלים שכללו פגישות עם חברות לשעבר, שבהן
יוני כל-כך רצה לנשק אותן (בסך הכל הוא נמשך אליהן והיה לו
רגשות כלפיהן), הוא החליט, או נכון יותר לומר שהועדה החליטה
עברו, שעדיף לא לאפשר למצבים שכאלו להתקיים, למה לסבך את
העניינים גם ככה ליוני יש אישיות מאוד מורכבת...    למרות כך,
הועדה החליטה שאפשר לשמר את הקשר בינכם  מכיוון שיוני לא מוכן
לוותר על  הקשר הזה (הוא טוען שאת אדם מאוד יקר לו)  בנוסף
ישנה העובדה שיוני ואת לא תיפגשו בזמן הקרוב כך שהוא לא יצטרך
להסתבך עם עצמו ועם הרגשות שלו....  אבל אם הקשר ימשיך ויתנהל
בכתיבת מיילים ועל שני הצדדים להתגבר על רגשותיהם אחד לשניה
(יש לנו ציטוט של אחד הצדדים כותבת "תשכח את מה שיש בינינו")
יוני יצטרך להתחייס אל מעיין כאל ידידה  אחות קטנה, לכן על כל
הרגשות ו  או ביטויי הרגשות להפסיק באופן מיידי...

הרי ידוע ליוני, לועדה ולך שזו הולכת להיות תקופה קשה ליוני
והתהליך הולך להיות מסובך, אבל יוני חייב להתגבר עליך, אחרת
הוא סתם ירגיש דברים שיעשו לו סבטוחה בלב....   והוא לא היה
מוכן לשמוע מאיתנו על ניתוק הקשר...  אנא התחשבי בו.... (בסך
הבנו שזה גם מה שאת רוצה)  
שיקול נוסף היה עצם העובדה שחירמנת אותו אתמול בלילה ואז הלכת
והוא היה צריך לאונן כשהוא חושב עליך.... דבר שגרם לו לגעגועים
עזים..."

וכך נמשך לו סיפור האהבה הזה כמה חודשים טובים, עד שיוני טס
לקנדה לתקופה ממושכת של שנה וחצי, ושבר למעיין את הלב. מעיין
עדיין אוהבת אותו ומתגעגעת המון.
אבל לפני שהוא טס, הוא הקדיש לה חצי יום, בו מעיין נתנה לו את
המתנה שקנתה לו "החתיכה החסרה" והבטיחה שכשיחזור יקבל את
ההמשך. הם התחבקו, הם..נהנו, ראו סרטים מצוירים והזמינו ארוחת
צהריים מנאפיס שהגיע אחרי שעה.
זהו, פרק זה מוקדש ליוני.

המשך יבוא...