אני גרה בסוף העולם שמאלה, רוצים לבקר אותי?
בבקשה.

צאו מהעולם הקטן, מקום בו כולם מכירים את כולם.
אנשים נחמדים מנופפים לשלום, ישראלים בכל מקום.
בקיצור, חומד של מקום.

המשיכו ישר לעולם הגדול, מקום בו כולם יודעים הכל.
מקום מלא ספרים ומבחנות, ואנשים שביקרו בכל המקומות,
אנשי העולם הגדול. הם מסתובבים עם האף תמיד למעלה (מוזר שהם לא
פוחדים שיכנס לתוכו זבוב, כנראה בעולם הגדול אין זבובים)
ומספרים על סין ויפן, כי העולם
גדול (וכמובן, עגול).

פנו ימינה, הגעתם למרכז העולם.
במרכז העולם יש הכל: סיני בפיתה, פלאפון כחול.
אנשים בחליפות מגוהצות בלי קמטים, נוסעים במכוניות ונתקעים
בפקקים.
תמצאו כל מקום במרכז העולם: טוקיו, לונדון, ניו יורק,
אמסטרדם.
אבל שם (לא כמו בעולם הקטן) לא כולם מכירים את כולם.
שם אתה חי לבד, בלי כמעט אף אחד.

תמשיכו ישר (במכונית, חמש דקות. ברגל, לעולם לא תגיע),
וחזרו אחורה, שם תמצאו את העולם השלישי.
אנשים עייפים, ילדים מורעבים, חום נוראי, זבובים מרגיזים.
זה מקום עצוב, אבל חייבים אותו לעבור, בגלל זה ביקשתי אחורה
לחזור.

המשיכו קדימה, חלפו על פני שדות ופרדסים, נחלים ואגמים,
אל תמהרו, יש זמן, הסתכלו על הנוף.
תפגשו כל מיני סוגים של אנשים, רזים, מרגיזים, מטפסי הרים.
עצרו לידם, יש זמן, תשאלו שאלות, הם יודעים את התשובות.

עברו את הרי החושך המפחידים, ומשם המשיכו ישר, שם תמצאו פרשת
דרכים.
פנו שמאלה, והמשיכו ישר (אי אפשר להתבלבל, מהצומת אין עוד
פניות) ותמצאו אותי, בסוף העולם שמאלה.
סוף העולם שמאלה, מקום די מגניב, נוף מדהים, אנשים מוזרים.
אם חפצכם בבשר, אל תמהרו להגיע, כי כאן כולם אוכלים טופו.
כאן הכל רגוע, שאנטי שאנטי כזה, עם נרות וצמחים, ככה אנו
חיים.

אם יצא לכם להגיע שוב לאותה פרשת דרכים, אז הפעם פנו ימינה,
וספרו לי מה יש שם.
כי בכל המקומות כבר הייתי, אבל בסוף העולם ימינה אף פעם לא יצא
לי לבקר.