וההוא. מה הוא מזיין ת'שכל, מה? בכלל יש לו מבטא ספרדי, מה אבא
שלו ניצול שואה? אז יש דברים שלא אומרים. במיוחד לא אחרי יום
השואה. זה רייטינג, הוא לא תופס? אידיוט. לא טוב לו? שיעביר
תחנה. הורגים אותי האנשים האלו. הורגים אותי.

והדלת. מה היא רוצה עכשיו? שתדפוק, שתדפוק, שידפק העולם,
כוסאמק. שעה כזאת אתה פותח ת'דלת מס הכנסה באים אליך, מניאק אם
לא. אבל אני אפתח כי אני זבל. כל החיים שלי הייתי כזה זבל שלא
עומד במילה שלו. אחד כזה שאם דופקים לו בדלת, אז הוא יפתח. ואם
יבקשו לתרום 5 שקל, אז הוא יתרום, גם אם הוא לא רוצה. כזה זבל,
איכס.

והשכנה. מה היא רוצה עכשיו? מרק. יופי, אז הכנת מרק. זקנה
מטומטמת. "תודה רבה... בטח! אני מת על מרק עוף!". איך שתלכי
אני מעיף את זה מהחלון על הכביסה שלך. שיכלאו אותך כבר בבית
אבות גם כן משפחה יש לך. איפה היא הייתה בזמן השואה הפוסטמה?
איפה? מרק עוף גם כן. הייתה רוצה להיות נחמדה הייתה מעלה לי
סטייק. מה אני אעשה עם מרק עוף?

וההוא. מתחרפן שם ברדיו. בסדר, יש לו בדיוק עוד 3 דקות עד
לחדשות. "יש דברים שלא אומרים, לא אומרים אתה שומע אותי?!"
וסתם, סתם! השדרן סיפר בדיחה, בדיחת שואה. קצת הומור שחור, מה
רע? אם תשאלו אותי, אפילו היה מצחיק. ואז ההוא מתקשר להטיף לו
מוסר. אין לו משהו יותר טוב לעשות בשעה כזאת? מובטל מניאק,
שילך לחפש עבודה. העיקר לעשוק לנו ת'חשבון, למצוץ לנו ת'דם,
לשתות לנו מהארנונה ולאכול מהמסים. קוקה-קולה, חס וחלילה
סופר-דרינק. מניאק.

והמקרר. קוטג' ועמבה. גם אם אני ארצה לשלב את זה ביחד, אין
לחם. מי צריך לאכול? גם כן פעולה דבילית. מזל יש את המבצע של
הבמבה. מה נעשה? נאכל מה שהזקנה הביאה. כל פעם שהיא מכינה איזה
חרא אני צריך להגיד לה אלף פעם תודה ועוד לאכול את זה. רק בגלל
שהנכדים שלה לא באים לבקר אותה, כאילו זאת אשמתי.

והטלפון. רק הוא חסר לי עכשיו. לא רוצה לענות. שיתפוצץ העולם.
אפשר לחשוב מי כבר מתקשר לדבר איתי.

"הלו?"

וההיא. סתם, אמרתי לה פעם אחת, חצי בצחוק, חצי ברצינות, שאם
היא תפסיק לאהוב אותי, שתתקשר להודיע. אז נפרדנו, מזמן. המשכנו
הלאה, לא?
לא, אבל היא מתקשרת להודיע. יומיים אחרי יום השואה, כאילו שאין
צרות אחרות בעולם. משחקת אותה אזרח טוב, עושה מה שאמרתי לה.

"יש דברים שלא אומרים, כן, יש דברים כאלו! ...
טוט טוט טוט טוט טוט טווווווווו" לפחות סתם ת'פה האידיוט.
קצת חדשות ושקט.