"רן, קום, אתה תאחר את האוטובוס" קראה אמו של רן מהמבטח. רן
היה ילד בן יפה תואר בן 15, שיער שחור קוצני, גבוה ורזה. "טוב,
אני קם, רק אל תצעקי" אמר רן בעייפות. הוא קם, יצא מהחדר, סידר
את השיער והלך לעבר המטבח. על השולחן הייתה מונחת קערת דגנים
עם חלב. רן התיישב והתחיל לאכול. "הי" אמר אחיו הצעיר רז
שהצטרף אל השולחן. "הי" השיב רן בישנוניות. רן סיים לאכול, קם
חזרה לחדר, התלבש ולקח את התיק שלו. הוא יצא החוצה. "ביי" אמר
רן ויצא דרך דלת הכניסה. הוא ירד במעלית ויצא מהבניין. הוא ראה
את דנה, הידידה שלו מכתה א'. "היי, בוקר טוב" אמרה דנה. "בוקר
טוב" השיב רן. שניהם הלכו יחד לתחנת האוטובוס, התיישבו וחיכו
שהאוטובוס יגיע. "אז, מה קורה?" שאלה דנה בנסיון לפתח שיחה.
"הכל בסדר, מה איתך? שמעתי שקיבלת 95 במבחן בפיזיקה" אמר רן.
"שמעת נכון" אמרה דנה. דנה הייתה תלמידה מצטיינת שהוציאה לפחות
90 בכל מבחן. היה לה שיער בלונדיני חלק והיא הייתה קצת יותר
נמוכה מרן. "כל הכבוד" אמר רן והשפיל את המבט לעתון שהיה מונח
על הרצפה. "הי, האוטובוס הגיע" אמרה דנה. שניהם עלו לאוטובוס
והאוטובוס התחיל לנסוע. כעבור 20 דקות עצר האוטובוס בתחנה
שלהם, הם ירדו והמשיכו בכביש אל התיכון שלהם, גמנסיה הרצליה.
"מה השיעור הראשון היום?" שאלה דנה. "הא?" השיב רן, הוא היה
מרוכז במשהו אחר. "מה השיעור הראשון היום?" שאלה דנה שוב. "אני
חושב שמתמטיקה, שוב המורה הפסיכית הזו." אמר רן בעצבנות. "מה
יש לך מהאנסקי הזו?" שאלה דנה, מופתעת. "לא יודע, היא מעצבנת
אותי." אמר רן. אנסקי הייתה המורה השנואה עליו, אולי כי היא
תמיד נתנה לו 80 גם כשהגיע לו 100. "הי, זה לא אחיך וחברה שלו
שם?" שאלה דנה וסמנה לעבר זוג שהתנשק ליד הכניסה לביצפר.
"עזבי, אני לא רוצה לדבר איתם" אמר רן בהסתייגות. אבל זה היה
מאוחר מדי, אורן כבר הבחין בהם. הוא הפסיק לנשק את חברה שלו
וסמן לעבר רן ודנה. רן עמד לצאת על אורן באיזו יציאה, אבל דנה
עצרה אותו. "עזוב אותו, הוא לא שווה את זה." אמרה והיא פנתה
לעבר הכניסה. "היי גבר" נשמע קול מאחורה. רן הסתובב וראה את
חברו הטוב אייל. "היי אחי! מה המצב?" שאל רן. "בסדר, אני יודע"
אמר אייל בעצבות. "עדיין בדיכאון בגלל הבחורה הזאת שסיפרת לי
עליה?" אמר רן והתחיל לצעוד עם אייל במדרגות. "כן אחי, הבחורה
הזו פשוט מהממת" אמר אייל. "מה אני אומר לך, תעשה מה שבראש
שלך" אמר רן. הם עלו עד לקומה השנייה והתחילו לצעוד במסדרון.
הם הגיעו לכתה, נכנסו פנימה וישבו במקומות שלהם. יום הלימודים
עבר במהירות די גדולה. רן תפס אוטובוס הביתה וירד בתחנה שהייתה
ממש צמודה לביתו. הוא עלה חזרה לבניין והספיק לראות את אחותו
שירן יוצאת מהבניין. "לאן זה?" שאל רן את שירן. "חברה" השיבה
שירן ונכנסה למעלית. רן נכנס לביתו, שבו היה רק אחיו רז צופה
בטלוויזיה. "היי" אמר רן. "היי, מה נשמע?" שאל רז. "סוחבים אחי
סוחבים" אמר רן והלך לחדרו. הוא הוריד את התיק, התיישב על המטה
והפעיל את הטלוויזיה. אחרי 10 דקות הוא יצא מהחדר והלך לעבר
החדר האחרון במסדרון. בחדר הזה היה המחשב. רן הפעיל את המחשב
ונעל את הדלת. הכינוי שלו באחד הצ'אטים שהוא הסתובב בהם היה
טייפ'. אחרי בערך חמש שעות רן יצא מהמחשב וחזר לחדרו לראות
טלוויזיה. זה היה בערך היום הטיפוסי בחיים של רן. הסיפור עובר
מעבר של חודש. זה כבר החופש הגדול ורן קבע עם אייל ודנה
להסתובב במרכז שהיה קרוב לביתם בשעה 12:00. זו הייתה השעה שרוב
הנערים בגילם הסתובבו שם. הוא גם רצה ללכת לחנות המוזיקה
שפתוחה מ12:00 עד 2:00 בלילה כדי להשיג את הדיסק החדש של
לינקין פארק. "אני יוצא" אמר רן לאמו ויצא מדלת הכניסה. למטה
הוא פגש את דנה ואייל מתווכחים. "תגיד לי, איך לעזאזל אתה רוצה
להתחיל איתה אם יש לך חברה?! אתה חסר כבוד תגיד לי?!" צעקה דנה
על אייל. "אני אזרוק את החברה שלי בשבילה, היא פשוט מהממת
הבחורה הזו!" צעק אייל בחזרה. "אתה יודע מה? אני לא אומר לך מה
לעשות, תעשה מה שברא- או, היי רן" אמרה דנה כשהיא הבחינה ברן
בדלת הכניסה. "טוב, אנחנו זזים?" שאל אייל. "כן, בואו נלך" אמר
רן. השלושה הגיעו למרכז השכונתי. אייל נעצר ומבטו המתקד במשהו.
"מה קרה, אחי?" שאל רן, מסתכל על אייל. "היא שם!" אמר אייל
ועיניו נצצו. רן ודנה התסכלו לכיוון שאייל הצביע עליו, וראו שם
נערה עם שיער שחור ארוך, גוף חלק ומטופח. "באמת נראית לא רע,
אבל למה היא עדיפה על חברה שלך?" שאל רן. "היא פשוט שווה,
אחי." אמר אייל. "אוקי אחי, נמאס לי לראות אותך מתייסר ככה!
תלך להתחיל איתה, עכשיו!" אמר רן. "מה, אתה בטוח אחי?" שאל
אייל מתלבט. "מיליון אחוז אחי לך כבר! לפני שהיא תברח! הנה היא
פונה שם." אמר רן, מעודד את אייל. "טוב אחי, רק כי אתה אומר"
אמר אייל והלך לאיפה שהילדה הלכה. כעבור חמש דקות רן נזכר
במשו'. "פאקינג שיט!!! עכשיו נזכרתי מי זו! החברה של אסף
מלכיאור!" אמר רן, נבהל. "מה?! הילד שהכניס את ליאור מט' 4
לבית חולים?!" שאלה דנה מובהלת. "כן כן! אני רץ לשם לומר לו
לפני שהוא יעצבן ת'ילד!" רן רץ לשם בשיא הכוח. כשהוא פנה הוא
ראה הרבה ילדים מתאספים ליד חנות כלשהי. הוא נדחף בין הילדים
וראה את אייל שוכב מחוסר הכרה מבוסס בדם. הוא הספיק לראות את
אסף מלכיאור פונה באחת הפניות. הוא התכופף ליד אייל. "אייל?
אייל?אתה שומע אותי?" שאל רן מודאג. כעבור חמש דקות הוא שמע
קול של ניידת משטרה ואמבולנס. למקום הגיע צוות מגן דוד אדום ו2
שוטרים. הצוות לקח את אייל על אלונקה. רן רץ אחרי הצוות ועצר
אותם. "אתם חייבים לתת לי לבוא אתכם!" צעק רן. "הוא החבר הכי
טוב שלי! תנו לי לבוא!" המשיך לצעוק רן. "מצטער ילד, אסור לך
לבוא." אמר איש מגן דוד והעלה את אייל לתוך האמבולנס. האמבולנס
נסע מהמקום, ורן עמד לרדוף אחריהם.  אבל שוטר עצר אותו. "אמרת
שאתה החבר הכי טוב של הילד?" שאל השוטר. "כן" ענה רן. "בבקשה,
אתה יודע מי עשה את זה?" שאל השוטר. "לא, אבל אני חושב שמישהו
בשם אס-" אמר רן אבל השוטר הלך משם ושאל נערים אחרים. אחרי
שקיבל תשובה מאחת הנערות הוא והשותף שלו רצו בסמטאות ולאחר מכן
חזרו עם אסף מלכיאור ועוד ילד באזיקים. הם הכניסו אותם לניידת
ונסעו משם. אחרי יומיים רן קיבל צלצול מאמא של אייל. היא
הודיעה לו שאייל מת. רן ניתק את הטלפון, מודהם. הוא הלך לבית
החולים, לראות את אייל בפעם האחרונה. בבית החולים הוא פשוט
נשבר בידיים של אמא של אייל.
סוף
נ.ב
אייל עדיין חי. לפחות בנשמה של רן ושל כל החברים שלו. זאת
אומרת, הוא מת, וחי.