זה היה יום שני בלילה.
ל"ג בעומר.
הלכתי עם לירון ודנה חברותי למדורה.
הגענו לגינה שליד ביתן. פגשנו שם את מור גיא וגל, אשר הובילו
אותנו אל המדורה עצמה.
כשהגענו, סידרנו את הקרשים, ואז, הדלקנו את המדורה.
גל חום פרץ ממנה. נו טוב, הרי זה חם לא? זו אש.
במהלך הערב, עשינו על האש, דיברנו, צחקנו והסטלבטנו.
השעה 22:14.
שאלתי את לירון אם בא להסתובב, ללכת למדורה של חברים מביצפר
אחר. היא ענתה לי כן והתחלנו ללכת.
הגענו למדורתם והם קיבלו אותי ואת לירון בזרועות פתוחות.
צחקנו איתם ודיברנו, ככה איזה חצי שעה.
אני ולירון החלטנו לחזור למדורתנו.
חזרנו אני ולירון למדורתנו.
חן, חברתי האחרת, שאלה אותי אם אני רוצה להצטרף אליה ואל
לינוי, שהיא חברתי גם, למדורה של אותם חבר'ס שאני ולירון הלכנו
אליהם.
הסכמתי.
כך הלכנו חן, לינוי ואני.
שוב הילדים קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, רק שהפעם, זה קרה.
איתן, נדב, אימרי, טל, מתן, אורי, טוני, נועה, שני, אידית,
ומיכל, שהם החבר'ס שבאנו להתארח אצלם במדורה, רצו ללכת למדורה
אחרת. חן ולינוי לא רצו לבוא איתי יחד איתם, מכיוון שמור, זה
שאירגן את המדורה, לא הרשה לנו להביא אורחים. גם כן שפוטות.
אני הלכתי מחצית מהדרך עם החברים שלי [המצויינים לעיל].
במחצית הדרך שהלכתי לבד, זה קרה.
ארבעה ילדים בסביבות גיל ה-14, תפסו אותי לבד.
הם התחילו לחרמן אותי, מה שנקרא, למרות שאני לא רציתי בכך.
האין זה נקרא אונס? אכן כן.
הם אנסו אותי מנישמתי, כבלו אותי והשפילו אותי. פשוט פגעו
בכבודי.
חזרתי למדורה שלי, פשוט בהלם, וביקשתי כוס מים. חבריי שאלו
אותי מה קרה, אך לא הסכמתי לספר להם. כך נגמרה שמחת החיים שלי,
ליום זה.
לא סיפרתי זאת למשפחתי, שמא יכעסו עליי שהלכתי לבד, או פשוט
מהבושה של המעשה שהילדים ההם עשו.
סיפרתי זאת רק לידיד הכי טוב שלי. שהוא חבר שלי כיום.
הוא ממש עזר לי: הוא עודד אותי, הוא עשה הכל כדי שאני אשכח
מזה.
כך נגמר לו ל"ג בעומר, בסבל.

אני רוצה להגיד תודה לרן, החבר שלי, שתומך בי ועוזר לי בכל מה
שהוא רק יכול