באת וכתבת לי דברים, מיליון פתקאות קטנות דרכן ניהלנו איזו
מערכת יחסים איומה זמן ארוך כל כך.
מה ניסית להגיד?
אמרת לי מיליון דברים שכל כך פגעו בי, תחת שמות שלא היו שמך,
וידעת שאני יודעת שזה אתה.
אמרת לי להילחם עליך, למרות שידענו שנינו היטב שלעולם לא תהיה
שלי שוב.
אמרת לי שאדם שאוהב אף פעם לא מפסיק לאהוב.
איני יודעת אם ניסית לומר שאתה עדיין אוהב אותי- ברור לי שזוהי
רק פנטזיה רחוקה שאפילו אני השכחתי מליבי.
או אם ניסית לומר שאף פעם לא אהבת אותי- ואם אכן את זאת ניסית
לומר, מדוע? ליבי שבור כל כך, אל תגיד שזה לא מספק אותך, שהרי
לא תוכל לשבור אותו עוד.
אין לי כלום בעולם הזה מלבד האהבה אליך.
אמור, זה מה שרצית לשמוע?
אני אוהבת אותך, תמיד אוהב, אין לי שום דרך בעולם להיחלץ
מהזוועה הזו.
די, עברה שנה וחצי... אני לא מסוגלת להמשיך כך.
אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליך, לדמיין את גופך הצמוד לשלי,
מדמיינת את שפתיך חותמות בי נשיקה נוספת, את החיוך הנפלא שלך,
את הצחוק המוכר...
התמונה של שנינו עוד נמצאת על המדף, עדות ניצחת למה שהיה
ולעולם לא יהיה שוב.
ידוע לי שבהשאירה שם אני מענה את עצמי עינוי מזוכיסטי מתמשך,
ידוע לי שעלי להאשים את עצמי בהתעללות ממושכת שכזו, אך אני לא
מסוגלת להסיר אותה מהמדף.
כל בחור שהגיע מאז שעזבת שאל: מי זה בתמונה?
ואמרתי: סתם, חבר שלי לשעבר.
וכששאלו למה אני משאירה את התמונה עניתי שזו תמונה חמודה.
לעיתים אני מביטה ונזכרת, העצב חוזר כמו תמיד, חזק ועמוק.
השלמתי עם העובדה שלעולם לא אוהב מישהו באותה הצורה בה אני
אוהבת אותך, שלעולם לא אוכל באמת להיות שלמה עם מערכת יחסים
עתידית.
ברור לי ששום בחור לא יעשה אותי מאושרת, ברור לי שבכל בחור
אמצא מיליון חסרונות.
וזה לא עניין של השוואה, אני לא משווה אף אחד מהם אליך, אבל
אני לא מסוגלת להרגיש כלפיהם שום דבר פשוט בגלל שבלב שלי אין
מקום, לא עכשיו ולא לעולם לא.
מאז שהלכת היו שמונה, ובשבעה מהמקרים אני חתכתי מאוד מהר.
אני לעולם לא אהיה מאושרת.
אני לעולם לא אתאהב שוב.
וזה כואב לי כל כך לראות שאתה מאושר... ומצאת את האושר כל כך
מהר.
וזה כואב כל כך לדעת שמעולם לא אהבת אותי, אם אכן התכוונת למה
שאמרת...
אתה בא וכותב לי דברים, מיליוני פתקאות קטנות דרכן לנצח אחיה
את אהבתי.
אתה תמשיך לתת לי הוכחות לכך שהייתי עור חלק ותו לא,
תמשיך לתת לי הוכחות לכך שמעולם לא אהבת אותי,
תמשיך לתת לי תזכורות לכמה טוב לך עם מישהי אחרת,
תמשיך לתת לי הוכחות לכך שהגוף שלי הוא הדבר היחיד בי המסוגל
לעורר עניין מינימלי אצל בחורים,
תמשיך לתת לי הוכחות לאהבה שלי, הטוטאלית, הנצחית, הכואבת כל
כך.
בוא, תמשיך לכתוב לי פתקאות.





מוקדש ל"העייף התמידי", "האקס", "סתם אחד מהעבר", "ישנוני"
וכל שם אחר שבו יבחר לכנות עצמו