השמש הלוהטת ייבשה את שערי במהירות. עלי להתכונן. הימים הבאים
יהיו רוויים במשקאות, בהילולות, במשגלים.
כל בנות המקדש משחו את גופן ושערן בשמן ריחני. גם את העזים
קישטנו, רחצנו, סירקנו וקלענו פרחים סביב ראשן. הודיתי לאלים
על שהתברכתי ונפל בחלקי לחיות בתקופה זו.
אישה... במלוא מובן המילה... עיסוקי היחידי הוא לטפח את גופי
ולענגו.
התמכרתי לחום השמש... עדיין מתפנקת... שמלתי לצדי, לבנה שקופה
ומחכה לגופי הרך והמבושם.
אלים שלי, אל היין, בימים הבאים אחגוג לכבודכם. המשרתת שלי
הגיעה על מנת לקלוע את שערי. שערי ארוך וצבעו כצבע האדמה
הפוריה באי שלנו.
לאט ובעדינות היא מלטפת אותו, מחליקה ידיה על קרקפתי ומותחת את
שער ראשי, קולעת אותו לצמות ושוזרת בו עלי לבנדר צעירים.
אמה צעירה... עלי ללמד אותה את רזי גוף האדם... זו הפעם
הראשונה שהיא משתתפת בפסטיבל.
ידיה המלטפות את צווארי ממשיכות לכתפיי. אצבעותיה מעסות את גבי
ולאט לאט מגיעות לישבני המוצק. כולי שקועה במגע הנשי הרך
והמפנק.
עלי להתמלא באנרגיות לקראת המפגש הצפוי.
אני נשכבת על גבי ומאפשרת לה ללטף את חזי ובטני.
"אם כבר התחלת, יקירה, " אני לוחשת, "הבה ונראה אם הכנת שיעורי
בית".
אני פושקת רגליי ומראה לשמש, לעולם ולאלים את מקור האהבה
והאנרגיה שלי. את החלק החשוב ביותר בגופי אשר בזכותו קיבלתי את
תוארי. הנערה מביטה בי בהערצה, וסוקרת את בקעת האהבה שלי.
היא נשכבת לצדי וראשה רוכן עלי. אפה נמצא בתוכי, והיא מריחה
אותי, טועמת את מיצי התשוקה וחורטת בזכרונה כל פרט.
קולות פעמונים נשמעים ברחוב. הקהל מתחיל להתאסף.
במהירות היא מלבישה אותי, מזליפה עוד טיפה מן השמן המבושם.
אנו יורדות. שולחן הסעודה מוכן. קנקני היין רבים ומלאים.
הטקס מתחיל...
לנגד עיני מופיעים נכבדי המדינה, ואני יודעת שבסופו של דבר
כולם ירצו אותי.
כולי מוכנה, גופי ונשמתי מצפים לבואם, מצפים למגעם, לחדירתם,
להשתוללותם, לגמירתם.
גברים, נשים, חיות ומיני מזונות... קחו אותי! הנני כאן! כן...