כמו יונה של צ'כוב אני מרגיש מועקה
נתתי לך שעה גם כשביקשת רק דקה
כתף על ראשי בכל עת יכולת לשים
תסבירי לי מתוקה, מה אנחנו עושים?

ציפור הנפש שלי ממזמן הפכה לגוזל
שעון החול שלי תם, כבר אזל
וכמו גרגיר אחרון שלרדת מסרב,
אני נלחם עלייך. עדיין אוהב.

כמו ברופא של עגנון היה לך עבר
בכל פעם שצף ועלה, ליבי נשבר
למחוק אותו רציתי, אותך לשנות
נשגב מבינתי הוא עולם הבנות.

וויתרתי לעצמי ברגע שנעשית לשלי
ואת מבקשת עוד יותר, האם זה בגללי?
האם פגישה חצי פגישה היא עתיד?
לא מסוגל לחכות לזמן שיגיד.