אני שוב כאן יושבת, ועליך חושבת,
ורואה אותם בדמיון.
הלוואי שזה היה רק בדמיון.
אילו יכלתי להתעורר לי בבוקר, כמו מחלום רע,
ושכל המקרה הנורא ימחק ממוחי כלא היה.
על חלום רע אפשר להתגבר,
אבל המציאות זה משהו אחר,
וזו לא סתם מציאות חד פעמית,
זו מציאות שהופכת לשגרה.
אי אפשר להמשיך בשגרה ולומר - "לי זה לא יקרה",
כי לי זה קרה.
אני שוב כאן יושבת, ועליך חושבת,
ורואה אותם, ואתה איתם.
לא רוצה לראות, לא רוצה לזהות,
לא רוצה אותך איתם.
אבל אתה שם.
וזה כואב, כי אני יודעת שזו לא אשמתך,
משהו אחר התערב בגורלך,
משהו זר קבע את מותך.