"אז מה?" שואל יעקוב בעודו יוצא מחדר האמבטיה, מקומט ונוטף מים
ועירום כביום היוולדו.
"אתה יודע, חיים..." אומר לו אלוהים ומרוב צחוק מפיל את
הסיגר.
"בן זונה..." מסנן לו יעקוב והולך להדליק את הטלוויזיה. גן
העדן הוא לא כזה גן עדן אחרי הכל. אפילו ספורט 5+ אי אפשר
לקלוט שם.
"מה אתה אומר יקרה בדרבי?"
"איזה דרבי? לונדון או חיפה?"
"חיפה היה אתמול, מכבי לקחו 3-1"
"אה...למי אכפת מלונדון?"
"צודק...תאמין לי, אין לי מושג למה בראתי את האנגלים..."
אחרי כמה רגעי שתיקה מביכה כאשר רק קולה של זמרת הרדיו חותך את
דממת האלמוות, קם אלוהים מן הכורסא ופונה ללכת.
"היי! לאן אתה הולך?!"
"צריך להתחיל לטקטק ת'עניינים, יום ארוך היום, יש עבודה..."
"פשוט חשבתי ש...אתה יודע, אולי היום..."
"מה היום?"
"שתספר לי..."
"מה?!"
"אתה יודע...אני פה כבר די הרבה זמן...חשבתי שתוכל להגיד לי
סופסוף..."
"אתה מתכוון למה ששאלת אותי כשהגעת לכאן ב-42?"
"בערך...כן..."
"היי...תשמע...זה שאני אלוהים לא אומר שאני כל יכול...גם אם
אתה היית אלוהים היה מתפלק לך פה ושם איזה אושוויץ קטן וכמה
מיליונים..."
"מ..מה?!"
"נו, אתה יודע איך זה...יצאנו כמה מלאכים לחגוג את הניצחון של
אוורטון, שתיתי קצת יותר מדי, התעוררתי במיטה עם שתי רקדניות
מהגיהנום והרבה כביות...ועד שהתאוששתי מההאנגאובר ושלחתי את
בעלות הברית לנורמנדי אז היה כבר מאוחר קצת..."
"אבל...אבל...שישה מיליון! קהילות שלמות!! אנחנו הילדים
שלך!!"
"כוס אוחטוק אתכם! רק בדרישות באתם מאז שהייתם ילדים! אלוהים
שלח לי מים למדבר, אלוהים אני עקרה, תעשה לי ילד, אלוהים תעזור
לי לברוח מאושוויץ, אלוהים תעזור לי לזכות בלוטו...מה אני
כספומט?!"
"אשתי מתה שם...הבת שלי...אבא ואמא שלי...ואתה...אתה פשוט..."
"טוב שהזכרת לי, כבר דחיתי את זה יותר מדי זמן"
"מה?"
"היום אני מבטל את האהבה"
"מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שנשבר לי הזין כבר. תעשה שהוא יאהב אותי, למה הוא
לא מתקשר, היא זרקה אותי אני מתאבד...הגיהנום מפוצץ כבר
במתאבדים! חלק בגלל ג'יהאד, חלק בגלל הבורסה, חלק בגלל אהבה"
"אז למה דווקא אהבה?!"
"הג'יהאד משעשע מדי ושנה שעברה שמתי אלפיים בדאו
ג'ונס...מבין?"