"זה לא הוגן שאתה אוכל לאפה שלמה כשאנחנו רעבים!" אמר
הסוציאליסט לשטניסט, "אתה לא חושב שכדאי לך לחלוק איתנו? נוכל
כך לעשות עולם טוב הרבה יותר!"
"אבל אתה חלש ואני חזק" אמר לו השטניסט בקרירות והוסיף עוד זנב
ללאפה, "ולכן לי מותר לעשות מה שאני רוצה, אפילו אם זה על
חשבונך...בעצם, בעיקר אם זה על חשבונך!"
"חבר'ה, אני אומר שנעשה הצבעה ונקבע מה לעשות בהמשך..." הציע
הדמוקרט.
"תקשיב..." אמר לו הסוציאליסט, "בוא נדבר על זה..."
"יאללה אתה והדיבורים הסתומים שלך!" התערב הקומוניסט הגברתן,
בעט בפניו של השטנישט ונתן לסוציאליסט את הלאפה.
"אתה רואה?" אמר השטניסט בעודו מנסה לעצור את הדימום מאפו,
"ניצחונו של החזק..."
"לא זו הדרך..." אמר הסוציאליסט וניגב את החומוס מזוויות פיו.
"יואו איך אני מת לישון..." אמר לפתע הפירומן.
"אתה לא הולך עד שאני אגיד לך!" ענה הפאשיסט.
"אבל נשארתי אתמול ער עד ארבע בבוקר, ראיתי שידורים חוזרים של
וולקנו ושל מבזק החדשות על השריפה ביער ליד ירושלים..."
"אתה מעז לאיים עלי?!" צעק הפאשיסט ושלף אקדח.
"היית צריך לקרוא גם לנו לראות, לדעתי..." העיר הסוציאליסט, זה
לא יפה שיש לך טלוויזיה ואתה לא חולק אותה עם אנשים..."
"יאללה שתוק כבר!!" צעק הפאשיסט וירה בסוציאליסט.
"ברוך שפטרנו" אמר הקומוניסט ותפס בחולצתו של השטניסט, "ואתה,
דיר באלאק אם זה קורה אי פעם!!! ומעכשיו רואים מה שאני
רוצה!!!"
"מי אתה חושב שאתה!?!" צעק לעברו הפאשיסט.
"חברים, חברים, להירגע!" ניסה הדמוקרט להרגיע את הרוחות,
"תזכרו שכולנו אחים, כולנו בני אדם, אנו יכולים לגשר על
המחלוקת אם נתחשב ברצון הרוב!"
הירייה הבאה הייתה אל ראשו של הדמוקרט.
"נשארנו שלושתינו..." אמר הפאשיטס.
"כן...אבל אני לא אוהב רוסים..." אמר השטניסט ותקע סכין הקרבה
חלוד ברכתו של הקומוניסט. "עכשיו תורך להיות החלש..."
"ועכשיו נותרנו שנינו..." אמר הפאשיסט.
"זה כי אנחנו החזקים" אמר השטניסט והזיז את שיערו הארוך מעיניו
השחורות.
לפתע משומקום נשמע פיצוץ אדיר, והאזור כולו נתמלא בחלקי
גופות.
הפרמדיקים שהגיעו למקום מצאו ביניהם את ראשו של השטניסט ואת
ידיו של הפאשיסט.
אף ארגון טרור לא לקח אחריות על הפיצוץ. גם לא על השני שהותיר
דממת מוות באוויר, כשרק קול הלהבות המעכלות בתיאבון את החלוקים
הלבנים וכפפות הניילון נשמע באוויר.
"מצוין..." חייך לעצמו האנרכיסט, והסתלק בחשאי ממקום הארוע.